רובנו חיים במצב תמידי של הכחשה של חלקים שלמים מהאישיות שלנו. לפעמים החלקים האלה "מאבדים סבלנות" איתנו ומייצרים מחלה או מצב גופני שמאלצים אותנו להכיר בהם ולחיות אותם. ככל שיש לנו פחות מודעות לגופחלום שלנו, או ככל שאנו מתעלמים ודוחים את השינויים בחיים שהגוף דורש מאיתנו, כך נעשה הגופחלום עקשן יותר וקולני יותר ונוטה לייצר סימפטומים ומחלות קשים יותר.

למרות שלרפואה המערבית ולרפואה האלטרנטיבית יש הרבה מאד כלים להציע לטיפול בסימפטומים, להקלתם ולסילוקם, אנחנו עדיין יודעים מעט מידי על הסיבות הפנימיות, הרגשיות והרוחניות של המחלות והסימפטומים ועל המשמעות של ההפרעות השונות בחיינו. אנחנו יודעים, למשל, שיש סימפטומים שאינם מושפעים מטיפולים שונים, רגילים או אלטרנטיביים, או שנעלמים ומופיעים שוב. באמצעות הרעיון של הגופחלום אנו יכולים להתבונן בתופעות הללו ולהגיד (מתוך נסיון של עבודה על אלפי סימפטומים) שהסמפטום חוזר משום שהמסר שהוא מכיל לא הובן נקלט עדיין, כלומר, יש לו עדיין סיבות להתקיים. וכל עוד המסר הזה לא מובן ומוטמע- הסימפטום ישוב ויופיע בגוף, בחלומות, ובמערכות היחסים של האדם – עד שהוא יקלט.

בגלל שהתהליך של כל אדם ייחודי רק לו, גם המסר שמסתתר בתוך הסימפטומים וההפרעות שלו הוא ייחודי, ולכן אי אפשר להקיש מסימפטום אחד לשני. אותו הסימפטום, עם אותן תופעות פיזיולוגיות ייחווה בדרך שונה ע"י אנשים שונים, ויכיל מסר שונה עבור כל אחד מהם. תהליך העבודה על סימפטומים, אם כן, יהיה לעתים קרובות פתח לשינוי גדול יותר בחיים, שינוי שיקיף וישפיע על כל האספקטים של החיים.

למעשה, עבודה סדירה וקבועה על הסימפטומים וההפרעות האחרות בחיינו יכולה להוות ענף של רפואה מונעת, משום שככל שאנו מגיעים מוקדם יותר אל המסרים העמוקים המסתתרים בתוכם, ואם אנחנו מצליחים לקלוט ולהפנים אותם, אנו יוצרים שינוי בחיינו שיכול למנוע הופעת סימפטומים ומחלות כבדים יותר בעתיד.

מילת אזהרה כאן: הכוון ההפוך לא נכון! כלומר, זה שמחלות או סימפטומים קשים הופיעו בחיינו לא אומר שלא עבדנו מספיק על עצמנו. הגופחלום הרבה יותר גדול והרבה פחות לינארי (סיבתי) ממה שאנו רגילים ורוצים לחשוב, ויחסי סיבה ותוצאה הם רק חלק קטן ממה שקורה סביבו.

 

סיפור קטן להמחשה: ידיד שלי קיבל מכתב מכאיב ממישהי. הוא אמר ש "המכתב הרגיש כמו בעיטה מתחת לחגורה". בתחושת חוסר-אונים הלך לישון וכשהתעורר וניסה לקום נתפס לו הגב בצורה מכאיבה ומשתקת. עזרתי לו להתמקד בכאב ובתחושת השיתוק ולנסות להגביר אותם. "כמו מה זה מרגיש לך?" שאלתי. "כאילו שמישהו בעט בי" אמר, ונזכר מייד במכתב. "אז תבעט בחזרה" הצעתי. הידיד בעט בכל כוחו במזרון וכעבור דקות אחדות פחתו הכאבים במידה רבה ונותרה בו תחושה ברורה שהוא צריך לעבוד על מערכת היחסים עם כותבת המכתב.

הסיפור הקטן הזה ממחיש איך סימפטומים משקפים את מה שקורה במערכות יחסים, או לחליפין, איך קונפליקט במערכת יחסים יכול לגרום להופעת סימפטום בגוף. הוא גם מדגים כיצד עבודה עם הגוף היא בה בעת גם עבודה על מערכת היחסים. זוהי דוגמה אחת מני רבות למשמעות ולמסרים שנושאים בתוכם סימפטומים ומחלות.