WW #3: והפעם, לשם שינוי, הגרמנים באמצע

pigeons
pigeons

וזה לא משהו רגיל, או קל לעיכול.

קבוצות שונות הוזמנו להגיש בקשה לעבוד באמצע אחרי-הצהריים של היום השני. מתוכן בחר הטאו (באמצעות סיבוב העט) את הקבוצת הגרמנים.

כבר הביטוי "קבוצת הגרמנים – the German group" עורר בתוך הקבוצה הזו קונפליקט ענק. יש בתוכם רתיעה גדולה מהתאגדות ויותר מידי אחדות. על עצם ההחלטה אם לדון באפשרות להכנס לאמצע כבר היה תהליך קבוצתי סוער. אבל הם באו. בהיסוס, ברתיעה, בהתנגדות ולא כולם.

וגם הכלים הרגילים או הדרך ה"מסורתית" להתחיל תהליך קבוצתי לא התאימה להם. זו קבוצה שהתהליך הראשי שלה הוא לא להסכים עם הקבוצה, לא להסכים עם כפיה מבחוץ, ולמצא את הדרך האינדיבידואלית שלה. וזה מה שהם עשו. והקבוצה הגדולה צפתה בהם מהססים, נלחצים, שותקים, מחפשים מילים, שונאים רגשות ורוצים להביע אותם נואשות, מפחדים מהתגובות מבחוץ. ובעיקר – מתביישים. נושאים את מטען הבושה והאשמה הכבד מנשוא. אבל גם גאים. במי שהם, בדרך שהם עושים, בתמיכה שהם נותנים זה לזה. לא פשוט.

בסוף התהליך הקבוצה הגדולה נעמדה והריעה להם ממושכות, והיו המון מילות תמיכה וחיבוקים ודמעות. אני אישית מלאת הערכה לעבודה שהם עשו, עם כל הקושי של הסיפור האישי שלי.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שני ל- Worldwork.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *