שבוע פרויקט בקליניקת פורל או: מה לי ולבובות האלה?!

השנה ניתנה לי הזדמנות נהדרת להתנסות במשהו חדש. הוזמנתי לתת פרויקט מיוחד בקליניקת "פורל" למכורים לאלכוהול בשוויץ. המקום חגג לא מכבר 125 (!) שנים לקיומו, ויש לו מסורת ארוכה ומפוארת של התמודדות עם התמכרות לאלכוהול (ארוכה ומפוארת גם היא) בשוויץ.

שנוגלינה, בורק וצטל. (הגרבוב האמצעי מעשה ידי)
שנוגלינה, בורק וצטל. (הגרבוב האמצעי מעשה ידי)

הרעיון של הפרויקט כל שנה הוא לתת למטופלים הזדמנות להתנסות במשהו אחר לגמרי, כמו למשל תיאטרון פלייבק, אמנות לחימה במקלות או פיסול בחימר. זה שבוע של עבודה אינטנסיבית במסגרת לא פורמאלית (או פחות פורמאלית , ליתר דיוק), והרבה כיף. 

אדון חבית
אדון חבית

הרעיון שלי ושל חברתי, שעובדת כפסיכותרפיסטית במרפאה, היה לשלב מלאכת יד – הכנת "גרבובים" שהן דמויות מגרביים, עם פסיכולוגיה תהליכית, וליצור דמות שתהיה בעצם ייצוג חיצוני של דמות-חלום או של סימפטום. בעצם זה ייצוג בצורת בובה של משהו מהלא-מודע של כל אחד ואחת. אחר-כך, חשבנו, נעבוד קצת עם הדמויות שהוכנו, נעשה תרגיל של עבודה פנימית, אולי של מציאת המהות של הדמות, ושל מערכות יחסים. 

דמעות וכבד לו בלב.
דמעות וכבד לו בלב.

 

העבודה התחילה עוד לפני שהגעתי והצגתי את עצמי. כשחברתי ספרה לקבוצה מה מתוכנן, אמר אחד מהמשתתפים: "למה בובות? אי אפשר לעשות סדנה של לחימה במקלות? אני בן!". לשמחתי הבאתי איתי שני גרבובים כדוגמאות, וכשהם הוצאו והונחו אחר כבוד על השולחן והוצגו בשמם, היתה אנחת רווחה כללית, ו "אם אלה הבובות – אני מוכן לנסות". הגרבובים שהבאתי הם באמת שטותניקים ולא בובתיים בעליל.

Twoface - הצד המוזהב. (הצד השני שחור)
Twoface – הצד המוזהב. (הצד השני שחור)

אחרי הקדמה קצרה ותרגיל של עבודה פנימית להזמנת והכרת הדמות שתיווצר, פנו כולם, כולל המטפלת באמנות והסטאז'רית שלה, להכנת הבובות. עלו רעיונות מרעיונות שונים, וכולם, כולל מטופלים שהיו אמורים לעזוב למחרת, וכאלה שהצטרפו באיחור ולזמן קצר – יצרו גרבוב. למחרת פתחנו בחלומות ובקשר שלהם לדמות הנוצרת והולכת, וגמרנו את הכנתן. היום הסתיים בחגיגה של הצגת הדמויות, מיהן ומה שמן, ומה הן חושבות על מי שיצר/ה אותן. היה מצחיק ומרגש מאד.

התינוקת שלי. (עיניה עצומות וזרועותיה חובקות)
התינוקת שלי. (עיניה עצומות וזרועותיה חובקות)

היום השלישי נפתח גם הוא בחלומות, אבל האוירה השתנתה לחלוטין. דברים החלו לצוף עבור חלק מהמשתתפים, והיה להם קשה מאד להתמודד עם הסיפים שפגשו, עם הרגשות שעלו ועם הקונפליקטים הפנימיים. זו הנקודה בזמן שאילו לא היו בקליניקה לגמילה מאלכוהול – היו יוצאים לשתיה רצינית. חלק מהמשתתפים הרגישו עומס גדול מאד, עייפות ותחושה ש"מספיק". אתגר לא קטן לי – איך למנן את העבודה, איך להקל על העומס ועדיין לאפשר התנסויות חדשות, ואיך לעזור להם להתמודד עם הקושי ללא הדרך המוכרת להתמודדות עם קשיים, כלומר השתיה. 

מרושע. (ויש לו בובונת קטנה לספר לה את דאגותיו)
מרושע. (ויש לו בובונת קטנה לספר לה את דאגותיו)

את היום הרביעי והאחרון של הסדנה פתחנו בתרגיל/משחק בתנועה, שבו הגרבובים התנועעו בחדר (בעזרתם יוצריהם) ואמרו שלום או רקדו או נכנסו לשיחה משחקים את גרבובים אחרים. נרשמו הרבה צחוקים ואפילו קצת מגע (בין הגרבובים כמובן…). התרגיל האחרון שעשינו היה בזוגות ובשלשות, שבו כל מי שרצה קיבל הזדמנות לעבוד עם הגרבוב שלו כפרטנר לדושיח על נושאים נבחרים כמו למשל: מה הגרבובה שלי חושבת על השתיה שלי? מה היא ממליצה לי לעשות כשאני יוצאת מהקליניקה? ומה היא חושבת על ענייני גברים/נשים. מי שהשתתפו בתרגיל סיפרו שנהנו מאד ממנו  ולמדו דברים חדשים על עצמם. 

הרגל שחובשת כובע שינה, וההוא שאומר ועושה מה שהוא רוצה...
הרגל שחובשת כובע שינה, וההוא שאומר ועושה מה שהוא רוצה…

מסקנות:

– השילוב של עבודת יד, בעיקר שטותניקית, בתרגול ועבודה מעמיקים עובד יופי.

– ארבעה בקרים רצופים של עבודה זה אינטנסיבי מאד, על גבול היותר מידי עבור הרבה אנשים. אני צריכה ללמוד להקליל.

– הלא מודע שלנו עובד נפלא בכל מדיום שהוא, בעיקר כשאין מגבלות והדברים מוגדרים כמשחק.

יש לו מחט עבה תקועה בראש.
יש לו מחט עבה תקועה בראש.

 

מילה לסיום. קבלתי כמובן רשות מהמשתתפים לפרסם את תמונות הגרבובים שלהם ללא פרטים מזהים. מתוך המגבלה הזו אוסיף רק שהחלק המרגש והמלהיב ביותר מבחינתי היה לראות כמה מדויקות היו הדמויות עבור בעליהן ושיקפו את התהליכים שהם עוברים. עד כמה החלימה באה לידי ביטוי בפרטים הקטנים ביותר ביצירת הבובה, וכמה אינפורמציה ותובנות עלו עבור המשתתפים רק מתוך ההתבוננות והפידבק על הפרטים האלה. 

דמויות חלום כבר אמרנו?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *