יום שני, 1 ליולי 2013. מחשבות, השראה.

blue beast takes off (and dreams of Alligators)

הפוסט הזה עלה מתוך קריאה של הבלוג של ג'וד היל. הוא רמז לי על כיוון אפשרי של אינטגרציה של חלקים שונים בתוכי, ואירועים שונים שקורים במשך היום, והימים והשבועות.

מינדל יגיד (ואולי אני זו שאומרת) שג'וד משתמשת בבדים ובריקמה ובתפירה כדי לבטא, או להנכיח את החלימה שנמצאת ברקע. היא בודאי נמצאת בבדים שלה, ולכן הם כל-כך משמעותיים עבורי. וגם החיפוש, איך לבטא בבד משהו שהוא שלי, ולא חיקוי או השפעה מובהקת שלה. איך למצוא את הדיאלקט שלי בתוך השפה ה"ג'וד"ית, או איך ליצור שפה משלי.

אז זה הנסיון של הפוסט הזה. להנכיח במילים, אסוציאציות ואולי תמונות, ואח"כ גם אולי בבד, את החלימה של היום הזה.

ק', חברתי מגרמניה נמצאת פה. היא הגיע אתמול בלילה ונכנסה למיטה, והבוקר ישבנו לארוחת בוקר ו- catching up. מאז התראינו בשנה שעברה השתנו כל-כך הרבה דברים בחייה ובחיי. והחיבור והדיבור על הקשיים אפשר לי להבין משהו שעוד לא הבנתי, לראות משהו שעוד לא ראיתי, לגבי מערכת יחסים קשה עם מישהו אחר. איך הדיבור, כשהוא אמיתי וכן, עליה ועלי, מבהיר משהו שלא ראיתי בתוך קונפליקט לא פשוט עם אדם אחר לגמרי. כי הכל הרי מחובר ומשפיע בתוכנו – וזו אחת ההתגלמויות של החיבור הזה.

איכשהו, מתישהו, גם זה ימצא את דרכו לתוך הבדים. או שלא. החלימה והחיבור התת-קרקעי בין הדברים.

אז מתמקדת עכשיו במכנסיים. מחפשת דרך ליצור עבורי מכנסיים קיציים מבדים קלים ונושמים, בדרך הכי פשוטה, עם הכי מעט עבודה, קישוטים וסיבוכים. קניתי בד, ואני גוזרת עלי ותופרת ביד ומחפשת את הדרך להתאים את מה שיוצא לגוף שלי ולצרכים שלי. להאמין שיש דך לעשות את זה ולמצוא אותה.

ואיך זה מתקשר לעבודה שהתחלתי לעשות עבור האתר של j14? עוד לא יודעת. תמצא הדרך. או שלא. העבודה הזו (הגהה של פוסטים עבור האתר) מחברת אותי לדברים שלא תמיד קל לקרא אותם. לדברים הקשים והנוראים שקורים פה. לשקרים, לשחיתות ולחזירות. וגם ליופי ולהתרגשות שבשינוי התודעתי*  שקורה לכל-כך הרבה האיתנו בתקופה הזו. וגם לעצב ולסבל. כל כך הרבה קורה במהלך של יום אחד. וכל שה שורם בתוכנו, מעלינו וסביבנו, והבודהיסטים יגידו אולי שאין להרבה מזה אחיזה ממשית במציאות, אבל בכל זאת….

* אתמול ראיתי את הסרט הדוקומנטרי על האמן הסיני איי ווי ווי ועל המאבק שלו לחופש, שקיפות וצדק בסין. הרבה השראה וכבוד האיש הזה מעורר. וחיוך, על המחאה הישירה והמצחיקה לפעמים, וכואבת מאד לפעמים. אלה האנשים שהתקופה הקשה והמדהימה הזו מעוררת לפעולה ומביאה לפתחנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *