שלא כתבתי כלום. כי היה בית-חולים, וניתוח, ואחריות ודאגה ופחד. והחלמה מהירה ומפתיעה. אז הנה אני חושבת שוב. על השלשלת של אמא – בת – נכדה. (בספר של גיל חובב קוראים לנכדה הבת-ביתה וזה יפה בפני עצמו). על להיות הבת שבאמצע. האחראית והמחוברת והמחזיקה והדואגת. והפוחדת לאבד, מכל הכיוונים. ואיך איך איך לא לאבד את … המשך לקרוא מחשבות יומיות: אחרי הרבה זמן