מחשבות יומיות: יום כיפור

 

אני אמביולנטית.

אוהבת את השקט, פנימית וחיצונית. אם יש שקט פנימי, לא תמיד יש.

אוהבת את הריחוק מאחרים, את הכיוון המופנם, את הרשות לא להצטרך כלום.

לא צמה, לא מתפללת באופן מאורגן. לא מאמינה ב"כפרות". לא מאמינה ברגשי אשמה.

כן מאמינה ומשתדלת לקיים חשבון נפש לעיתים קרובות ביותר. ביני לביני: אהבתי אותי מספיק? זכרתי לא לבקר? זיהיתי וניטרלתי הצלפות עצמיות? זכרתי לאסוף ולהעריך את מה שעשיתי?

ביני לבין אחרים: דיברתי מהלב? ואם לא, בקשתי סליחה? בררתי? התנצלתי? אם טעיתי, לקחתי אחריות? אמרתי כן איפה שצריך, ולא איפה שצריך? הצבתי גבולות? פוררתי אותם בזמן הנכון?

וביני לבין המקום, המכונה גם "ההנהלה": אמרתי תודה על כל מה שיש? זכרתי שיש חסד וחמלה ואהבה ושאני אחראית עליהם רק באופן חלקי? זכרתי להעביר להנהלה את מה שבאחריותה?

אז יום כיפור הוא בשבילי עוד הזדמנות, שקטה במיוחד, לעשות את כל אלה.

וגם סתם לבהות.

חתימה טובה לכולם, ושנזכור גם את כל היצורים החיים ואת אמא אדמה בתפילותינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *