מהי פסיכולוגיה תהליכית?

מהי פסיכולוגיה תהליכית?

פסיכולוגיה תהליכית היא גישה הוליסטית ורחבה לתמיכה בשינוי התודעה ביחידים ובחברה. היא מתייחסת למה שמפריע לנו בחיים, למשל: סימפטומים גופניים ומחלות, חלומות או בעיות ביחסים, מפתח והזמנה לשינוי בחיים, ומציעה כלים עמוקים ועצמתיים לשינוי התודעה.

באמצעות התבוננות מדוייקת בתהליכים הגופניים והנפשיים של המטופלת, ובאמצעות הגברת מה שכבר מתרחש בינכה וכה , במרחב פתוח ולא שופט, נוצרת האפשרות להשלים תהליכים פנימיים וחלומות, להבין את המסרים העולים מתוך הפנימיות שלנו, ולהשתנות.

הגישה נסמכת על פסיכולוגיה היונגיאנית, בפיזיקה המודרנית, בטאואיזם הסיני ובתיאוריות של קומוניקציה. היא מחברת בין פסיכותרפיה, רפואה פסיכוסומטית, אמנות, התפתחות רוחנית ואקטיביזם חברתי. היא נוצרה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת על ידי ארנולד מינדל ושותפים, וממשיכה להתפתח ולהתרחב בארצות שונות.

כוחה של הפסיכולוגיה התהליכית הוא בכבוד ובתמיכה הבלתי-מסוייגים שהיא נותנת לתהליך הייחודי של כל אדם וקבוצה. היא נותנת אפשרות לכל אדם להיות מה שהוא וזאת משום שאין בגישה זו תפישה של "נורמליות" או "נכון" או בריא. כל החוויות שאנו חווים, גם הכאוטיות, הקשות והמפחידות שבהן נתפשות כחלק מהתהליך השלם שהוא אנחנו, ואין צורך להעלים סימפטומים או לתקן משהו. בכל מה שאנו חווים יש משמעות ויש אינפורמציה שניתן להגיע אליה באמצעות כלים ושיטות הנובעים ישירות מהתבוננות מדויקת ומכבדת בתהליך האינדיבידואלי.

בתחילת דרכו כמטפל, שם לב מינדל (ארנולד מינדל, מייסד ומפתח הפסיכולוגיה התהליכית) לתופעה מעניינת, כשאנשים מדברים על כאב הראש שלהם, הם נוטים ללחוץ על הראש במקום שהוא כואב, ועל הלסת היכן שהשיניים כואבות וכו'. הוא שאל את עצמו מה פירוש התופעה הנפוצה הזו והגיע למסקנה שזו דרכו של הגוף להרגיש ולחקור את עצמו.

במקביל מינדל שם לב לכך שכשהוא עובד עם אנשים על הסימפטומים שלהם, לעתים קרובות הם נזכרים בחלומות הלילה בספונטניות, וכשהוא עובד עם אנשים על החלומות שלהם – מופיעים סימפטומים גופניים. מתו כך הוא הבין שיש חיבור פנימי מתמיד בין הגוף וחלומות הלילה, דהוא קרא לו "גופחלום".  הוא מגשר על הפער בין הגוף הפיזיקאלי (שניתן למדידה וכימות) לבין החוויה (הבלתי נתנת לכימות) הנפשית והרוחנית. מה שאנו חווים בחלומותינו מופיע גם בגוף, ביחסים עם אנשים אחרים, בדרך שבה אנו מתנהלים בעולם, ובאיך שהעולם מתארגן סביבנו, וגם להיפך.

העמדה הפנימית הבסיסית של המטפלת התהליכית היא להזמין את מה שמפריע להגיד את דברו  וסקרנות להבין אותו טוב יותר. היא שואלת  למה הסימפטום כאן? מה המחלה או הקונפליקט רוצה ממני? ומתיחסת לכל הקולות בתוכנו מתוך גישה של דמוקרטיה עמוקה. (דמוקרטיה עמוקה, בניגוד לדמוקרטיה רגילה, נותנת משקל שווה לקולות הרוב וגם לקולות המיעוט, כולל הקולות שאנחנו לא רוצים לשמוע, בפנים וגם בחוץ). עקרונית, ההפרעות והסימפטומים שאנחנו חווים, כמו אנשים בכלל, לא מגיבים כל כך טוב לנסיונות לתקן או לסלק אותם. אם עושים זאת, הם נוטים להיעלם לזמן מה, ואז לחזור בלבוש אחר.

הכלי העיקרי שבו אנחנו משתמשים הוא אמפליפיקציה (הגברה). אנחנו מזמינים את  התופעות שכבר ישנן, אך אנו לא תמיד מודעים להן, לגדול ולתפוס יותר מקום ו"להגיד את דברן". . כל אחת חווה את הסימפטומים שלה בדרך סובייקטיבית ואישית מאד. למשל: כל כאב ראש שיש לנו הוא שונה, וכל אדם מרגיש את הכאב ראש שלו אחרת,  וזה מה שמדריך אותנו איך להגביר ומה לעשות.

סיפור קטן להמחשה: מישהי באה למינדל עם חלום על אולקוס. מינדל שאל אותה האם יש לה בעיות בקיבה. היא ספרה לו שאובחן אצלה אולקוס, ושזה כואב. כששאל אותה איזה מין כאב זה,, היא חשבה לרגע ואמרה שזה כאילו שמסמר דוקר אותה ועושה לה חור בקיבה. הוא בקש ממנה להמשיך להתמקד בחור ( = להגביר), והיא אמרה שהחור מתרחב, ושהוא התרחב כל כך שהיא נאלצת לפתוח את הבטן וכל מה שבתוכה ולתת לאויר להכנס. "להכניס את הרוח" היא אמרה. החוויה הרוחנית הזו (כפי שהיא קראה לה) נגעה בה מאד. בהמשך ספרה לו על חלום שבו חלמה שרופא מוציא סכין שהיתה תקועה בתוך בטנה ואומר לה שהסכין היא "מתנה רוחנית". היא אמרה: "אני מבינה את החלום – הוא קשור לאולקוס  ולדימוי המסמר". החלום והסימפטום מבטאים משהו חד בהתנהגות של האשה הזו, ובמקביל גם את היכולת לפתוח את עצמה לבלתי ידוע. קצת לפני סוף הטיפול האשה נתנה במינדל מבט חד, וכהוא שאל אותה מה פשר המבט, אמרה שהיא מרגישה כאב ראש חד. המבט היה "מבט מאשים", אמרה, "אני רוצה לבקר אותך על זה שלא העלית את נושא התשלום בעצמך. אתה מחכה שאחרים יעשו זאת בשבילך ולא חושב מספיק על עצמך!". האמירה הזו נגעה בשניהם, והאשה אמרה שמאז שחוותה הפתחות, היא רוצה "להכנס" לתוך אנשים אחרים ולעזור להם להפתח גם. בחלק הזה, הגופחלום של האישה, או התהליך שלה מופיע ביחסים בינה ובין מינדל בצורת מבט חד, בקורת, וגם פתיחות ורצון להביא פתיחות לאחרים.

הסיפור הקטן הזה ממחיש איך המוטיב של משהו חד מופיע בחלום, בתחושות הגופניות (בחווית הכאב של האולקוס), בכאב הראש החד, וגם במבט ה"חד" שהיא נתנה בו ובבקורת (החדה) שהתלוותה אליו. הוא גם מדגים כיצד אפשר לעבוד עם סימפטום ולהגביר אותו כדי להגיע למסר שמסתתר בו.

תחומי היישום של פסיכולוגיה תהליכית:

הכלים האוניברסאליים של התבוננות במה שהגוף עושה, הגברה ועבודה עם משוב מאפשרים לעבוד עם מרחב גדול של הפרעות וחוויות, מצבי תודעה שונים, (לא רק עם אנשים שנמצאים במצב יומיומי רגיל) וגדלים משתנים של קבוצות. כמה מתחומי העבודה שלנו:

  • עבודה עם אנשים בקומה (תרדמת) – הרעיון הוא שלהפרעה המסויימת הזאת, כלומר מצב של קומה, יש משמעות עבור האדם שחווה אותה ואפשר לעזור לו להכיר במשמעות הזאת ואולי גםם להשלים את החוויה ולצאת ממנה. העבודה תיעשה באמצעות אותן טכניקות ועמדות פנימיות שתוארו.
  • אנשים במצבים פסיכיאטריים או במצבי תודעה חלופיים כמו תחת השפעת סמים או בהתמכרויות שונות.
  • פיתוח ארגוני, עבודה עם צוותים ואירגונים קהילתיים, פורומים פתוחים הם חלק ממה שאחנ ו עושים שנקרא"תיקון עולם" – Worldwork.
  •  עבודה עם מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ובינאישיות. רובנו נוטים לשכוח את הגוף ותחושותיו כשנמצאים בתוך קונפליקט בינאישי. כשלומדים להקשיב לגוף ולמסרים שהוא שולח,, מרחיבים את הרפרטואר של מערכות היחסים שלנו ושל האפשרויות להתמודד עם כל מה שהן מביאות לנו.
  • הגישה הזו מאפשרת לנו לעבוד עם חרדות ופחדים וללמוד להתמודד עם טראומות ועם מצבי פוסט-טראומה. השילוב של התבוננות במה שקורה ללא שיפוט, כלים של מיינדפולנס, והגברהה בעדינות ומתוך הקשבה, מאפשרים לא.נשים להתמודד עם מה שקורה בקצב הפנימי שלהם,ומדריך במציאת דרכי התמודדות ספציפיות ואישיות.

קמפיין גיוס-ההמון של הספר "לעבוד עם הגוף החולם" יצא לדרך!

והוא כבר הספיק לגייס למעלה מ- 50% מהסכום בעשרת הימים הראשונים שלו.

ואלה חדשות משמחות ביותר.

 

הקמפיין מיועד לגייס כסף עבור הפקת הספר הראשון בעברית של ארנולד מינדל, שנקרא "לעבוד עם הגוף החולם". התרגום הוא מעשה ידי.

 

לעוד פרטים ולקמפיין עצמו הקליקו כאן

 

מוזמנים/ות להצטרף אלינו ולתמוך בהפקת הספר, ולזכות בתמורות מדליקות, כולל הספר כמובן!

מה הבאתי איתי מהים הבאלטי

את העבודה שאני קוראת לה (שם זמני) Multi Raven:

עבודת טלאים עם רקמה וציור
עבודת טלאים עם רקמה וציור

הפלגתי עם אמא באחת מהאוניות הענקיות האלה, שיש להן 14 קומות ובריכות ואולם תיאטרון, והמון המון אוכל, כל הזמן. הפלגנו לנמלים שונים בים הבאלטי, והכי מכולן אהבתי את טאלין שבאסטוניה. שזו עיר מקסימה ויפהפיה, שמחולקת ללמעלה ולמטה, ויש בה כבוד למסורת מימי הביניים והמון טקסטילים יפים.

להמשיך לקרוא מה הבאתי איתי מהים הבאלטי

על גחליליות ותפילות

סיפור:

לכבוד יום הנישואים ה- 25 שלנו, החלטנו לחגוג בדרך מיוחדת. הפור נפל על כליל, ובה הזדמן לנו ללון בקרון מעץ שהיה ביתם של זוג ישראלי-צרפתי והוביל אותם, רתום לסוס (או חמור, לא בטוחה) כל הדרך מצרפת לירושלים. מסלול המסע מצויר על צד העגלה. היא בית קטנטן ומקסים בתוך מקום עוד יותר יפה, ושמחנו מאד לבלות שם את חופשת יום הנשואין שלנו.

להמשיך לקרוא על גחליליות ותפילות

"הכל זורם", ניוזלטר פסיכולוגיה תהליכית, אוקטובר 2013

סתיו קריר לכולם,
 
איזה כיף שהתחיל הסתיו. האור והשמיים מצטללים, האויר מתקרר, והאזניים של סוזי (הכלבה שלנו) הצמיחו את הציצות החורפיות שלה. (זה מחמם?)
החגים עברו. אנחנו היינו ביותר מידי הלוויות בשביל עונת חגים אחת. אבל ככה זה בחיים. זה לא מתפזר איך שאנחנו רוצים. שמחה להגיע ל"אחרי החגים".
 
 
ומה באמתחנו?
 
שני כנסים מעניינים ביותר – האחד בהשתתפות דני לואיס, תלמיד פסיכולוגיה תהליכית מתקדם, והשני בהשתתפותי.
 
"הקולות בתוכנו" – הכנס הארצי הראשון בנושא סכיזופרניה למתמודדים בני משפחה ומטפלים
דני לואיס ידבר בכנס על גישות טיפול ותמיכה המתייחסות לשמיעת קולות (כמו גם הזיות חושיות אחרות ואמונות יוצאות דופן) כאל חוויה אנושית לגיטימית עם משמעויות והקשרים פנים-אישיים, חברתיים וטרנספרסונליים. ההרצאה באה לקדם אפשרות לקבלה והתמודדות מיטיבה עם שונות נפשית מעבר לעמדות הרפואיות והחברתיות המקובלות.

הכנס יתקיים ביום ג', ה- 22/10/13 בבית ציוני אמריקה בתלאביב. להרשמה ופרטים נוספים הקליקו כאן


הכנס השני הוא כנס הליווי והתמיכה הרוחנית השנתי העשירי שמאורגן ע"י עמותת "מעגן-תשקופת" בירושלים, ובו ארצה עלעבודה עם מצבי קומה (תרדמת). הכנס יתקיים בימים ג'-ד', 5-6/11/13, במלון נווה-אילן בהרי ירושלים. (ההרצאה שלי תתקיים ביום ג' ב- 14:15). לפרטים נוספים והרשמה הקליקו כאן
 
 
קבוצת הנשים הירושלמית השניה בהנחייתי פותחת את שעריה למשתתפות חדשות. הקבוצה נפגשת בימי ב' בערב פעם בשלושה שבועות, בארנונה בירושלים.
הקבוצה תהיה מקום בטוח  לעבוד ולהתמקד במה שמעסיק אותנו בחיים, באמצעות הכלים של הפסיכולוגיה התהליכית. בכל פגישה נתמקד באחת או יותר מן המשתתפות, נתרגל עבודה פנימית ונקיים דיונים ועבודה קבוצתיים. ההצטרפות אינה מצריכה ידע או תרגול מוקדם. רק רצון וסקרנות לגבי המתרחש בתוכנו, בגוף שלנו ובחלומות.
 
להרשמה ולפרטים נוספים אתן מוזמנות לפנות אלי: eymich at gmail dot com או 050-7425327
 
ולסיום, משהו עבור אוהבי כדור-הארץ והמודעות הסביבתית. הסרטון הזה (כאן בקישור) הוא המשך לסרטון הגאוני The Story of Stuff (שמסביר בצורה גאונית ופשוטה למה ואיך הצריכה המתגברת שלנו של חפצים מזיקה לכולנו). בסרטון ההמשך מדברים על פתרונות. 
תהנו!
 
שיהיה לנו סתיו קריר ונעים, 
 
מיכל

מחשבות יומיות: חופשה

זמנה של החופשה המשפחתית הגיע. כמה תיכנונים, כמה פנטזיות, כמה ציפיות ומחשבות אנחנו משליכים על הימים האלה…

ואז יש את המציאות. ובמציאות, אני עסוקה בלהיות בת מטפלת ואמא מטפלת ומטפלת כמקצוע (לא באינטנסיביות כרגע, גם זו לטובה). אה, ואיך שכחתי, אמא ומטפלת לכלבה חתול וחתול בחצר. עוד צרכים, מישהו?

ואיך לזכור אותי? ואיך לא להתאכזב אם הכל מתחיל with a bang? ואיך לזכור שהתחלה מצ'וקמקת לא מעידה על ההמשך, שיכול להיות נפלא או נורא בפני עצמו? ומה לעשות שבדיוק השבוע התחילו בבנין שמולנו (20 מטר קו אוירי וקולני) שיפוץ מאסיבי? ואיך לזכור שהחיים הם מה שאני עושה מהם בכל רגע נתון, רעש או לא רעש, כעס ועצבנות ואכזבה או שמחה  וסבלנות וחמלה.

עבודת היומיום: לזכור לנשום, לזכור סבלנות, חמלה ואהבה, לזכור אותי. לזכור שמה שקורה הוא לגמרי בסדר, גם אם הוא לא תענוג גדול ברגע זה.

נו, ומה חדש? 😉

 

מחשבות יומיות: המעלית הגדולה

לפעמים כל מה שאנחנו צריכים כדי להתמודד בא מבפנים.

המעלית הגדולה היא תמונה שנולדה מתוך חלום. חלמתי אותו לפני כמה ימים ועבדתי עליו עם חברים וכשעבדתי היא באה אלי, ואני נעשיתי היא ועפתי מעלה ובתוכי היה מקום לכולם ולהכל.

משהו בתוכי אמר לי – יש בך כל מה שצריך כדי להכיל את כל מה שקורה. תנוחי. יש מקום לה-כל.ו וגם שלח לי דימוי שאפשר לי לחוש בגוף את המעלית הזו, ואת הגודל האינסופי שלה. קשה מאד לתאר במילים חויות כאלה, בדיוק בגלל זה אנחנו זקוקים לאמנות, לשירה. אבל החוויה של זה היא משמעותית מאד, מגדלת מאד. מרחיבה.

למעלית הגדולה יש כנפיים, והיא עפה. עם כולם בפנים.

(לא מצאתי את האיור הנכון לדימוי הזה. כנראה שרק אני יכולה לצייר או ליצור אותו. אחר-כך)

מחשבות יומיות: "יש לך אישור מתיקות ממני"

זה מה שהאיש כתב לי היום. והוא נגע לי בלב.

גם מישהי מחבורת האנשים שאיתם אני מכינה פוסטים לאתר של J14- צדק חברתי כתבה לי משהו מרגש. שגם הוא נגע לי בלב.

והבת שלי הזמינה אותי לפתור בעיה ביחד, והקשיבה לי ואני לה. וגם זה נגע לי בלב.

וג'וד כתבה שתמונה ששלחתי לה שמחה אותה, וגם זה נגע.

והאיש שלי ליטף אותי והבת שלי שלחה לי יד, וגם זה.

אני חושבת שאני עשירה. מאד. תודה.

 

 

 

מחשבות יומיות: דלעת

 

(התמונה מכאן)

כזאת גדולה, ירוקה (בינתיים), עם קפלים, שיכולה בהינף שרביט להפוך לכרכרה, צמחה אצלי בגינה. כלומר, הגבעולים עלו וטפסו על הגדר (שם יש שמש), עברו לצד השני, ובקצה הגבעול הארוך (מאד) צמחה והבשילה הדלעת. תלויה מעל לחניה של השכנים. באויר. גיליתי אותה שלשום. והיום העברנו אותה אחר כבוד חזרה לתוך הגינה. כי מה, שתיפול ותתפצלח על החניה? או גרוע מזה – תקטף ותיעלם?!

אני עוד לא מאמינה לטרנספורמצית האצבעות השחורות לירוקות שעוברת עלי בשנים האחרונות… תמיד חשבתי שאני הורגת עציצים וצמחים סדרתית, ומסתבר שלא רק שלא רוצחת, אני מטפחת, ונהנית, ומגלה, והכי הכי, כאמור, נהנית לאכול את פרי גני.

ועוד אחת: ג'וד כותבת בבלוג שלה שמסעות בבד צריכים beast, יצור, ללוות אותם ולהתבונן בהם. ואני מסכימה איתה, וחושבת שהם מהחלקים המשמעותיים וה"מדברים" ביותר בעבודות שלה. וגם שלי, אני מקווה. כל תמונה צריכה עכבר קטן בפינה, או חתול, או צפרדע, או לפחות זוג עיניים שיתבונן בה.