מה אני קוראת עכשיו

ולמה זה חשוב לי?

בשבת שעברה עברתי ליד המדף והיד הושטה כמו מאליה ולקחה את הספר של מריון וודמן (Marion Woodman) – "לעזוב את בית אבי"(Leaving  my Father's House). לא ידעתי למה לקחתי את הספר עד שהתחלתי לקרא אותו ולזכור על מה הוא, ובעיקר לאיזה תהליכים פנימיים שלי הוא מתחבר.

להמשיך לקרוא מה אני קוראת עכשיו

יצורים חיים, שיר של אן פורטר

Living Things

by Anne Porter

Our poems
Are like the wart-hogs
In the zoo
It's hard to say
Why there should be such creatures

But once our life gets into them
As sometimes happens
Our poems
Turn into living things
And there's no arguing
With living things
They are
The way they are

Our poems
May be rough
Or delicate
Little
Or great

But always
They have inside them
A confluence of cries
And secret languages

And always
They are improvident
And free
They keep
A kind of Sabbath

"Living Things" by Anne Porter, from An Altogether Different Language. © Zoland Books, 1994.

מידי פעם אני שומעת את הפינה the writer's almanac  שקורא השחקן גאריסון קיילור, כאן

השיר מתוכו. בפינה של ה- 29.9.2011 (יש ארכיב של הפינות המוקלטות באתר).

אהבתי במיוחד את הדימוי של שיר ליצור מוזר, לא יפה במיוחד (חזיר יבלות), שהוא מה שהוא. זה מתקשר לפוסט הקודם שכתבתי היום (כל פעם מחדש) כי אני, כל פעם מחדש, מרגישה כמו חזיר היבלות הזה, צריכה ללמוד וללמד את עצמי שאני מה שאני והכל בסדר, כמות שהוא, יבלות והכל.

 

 

 

כל פעם מחדש

יש דברים, בעיקר פנימיים, שאני נתקלת בהם (כמו בקיר? כזה – בום!! מה זה?! אה, זה אתה…) שוב ושוב ושוב. לא חשוב כמה עבודה פנימית, טכניקות זכרון ומודעות או מדיטציה עשיתי עליהם.

כל פעם מחדש.

לבד. אני צריכה יותר לבד ממה שהחלק האימהי/מיינסטרים/חברתי שלי חושב שאני צריכה לרצות. אז כל פעם מחדש, אחרי יום או יומיים מרוכזים של משפחה, אני קמה בבוקר במצב-רוח מוזר, שלוקח לי זמן (ועל זה עוד בהמשך) להבין שפירושו – את צריכה להיות היום לבד. שילחי את כולם לדרכם ותשארי בבית. וכשהמסקנה הזו מצליחה סוף סוף לעבור את כל המחסומים והספים בדרך ולהגיע למודעות שלי – פתאום יש התבהרות, קלילות והבנה.

להמשיך לקרוא כל פעם מחדש

עוד מילים על סתיו, בשוויץ וכאן

חזרתי ביום רביעי לפנות בוקר משוייץ. גם שם סתיו, ובשבועיים שהייתי שם הצבעים התחלפו, עלים האדימו, הצהיבו, נשרו והתגלגלו על המדרכות. העצים עמוסים תפוחים, אגוזי מלך ואגוזי לוז, ועוד מין שאני לא יודעת אם יש לו שם בעברית. השנה היבול היה גדול כל-כך, שענפי עצי התפוחים כרעו ונשברו תחת משקל הפירות.

הבקרים היו קרים, אתמול היה ערפל חלבי סמיך, ואחר-הצהריים חם כדי גופיה וסנדלים. המון דלעות מגדלים וצורות שונים, המון פטריות טריות – מסימני הסתיו בשוויץ. להמשיך לקרוא עוד מילים על סתיו, בשוויץ וכאן