"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו

וכל המשפחות האומללות – אומללות על פי דרכן" (טולסטוי, ציטוט מהזכרון)

האמנם כך?

החתול צ'ופ מכורבל בתוך סלסלת הבדים שלי

אין לי ספק שכל משפחה אומללה – אומללה על פי דרכה. כל משפחה אומללה מייצרת סוג של גהינום עבור חבריה שיש לו טעם וארומה וסיפור משל עצמו, והוא המקור לרוב האומללות והסבל וכתוצאה מכך גם לרוע ולהתמכרויות בעולמנו.

אבל גם המשפחות המאושרות – מאושרות על פי דרכן, לא? להמשיך לקרוא "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו

בין בית ג'אלה להר-גילה, בפאתי ירושלים

נמצא אזור C, אליו מותר לכו-לם להכנס בלי רשיונות מעבר והיתרים. באזור הקסם הזה נמצא מלון "אברסט", מקום מפגש ידוע ומוכר מאד לכל מי שעוסק או מעורב בארגוני דו-קיום וגישור וחיבור בין פלסטינים לישראלים, בין יהודים וערבים.

להמשיך לקרוא בין בית ג'אלה להר-גילה, בפאתי ירושלים

מה אני קוראת עכשיו

ולמה זה חשוב לי?

בשבת שעברה עברתי ליד המדף והיד הושטה כמו מאליה ולקחה את הספר של מריון וודמן (Marion Woodman) – "לעזוב את בית אבי"(Leaving  my Father's House). לא ידעתי למה לקחתי את הספר עד שהתחלתי לקרא אותו ולזכור על מה הוא, ובעיקר לאיזה תהליכים פנימיים שלי הוא מתחבר.

להמשיך לקרוא מה אני קוראת עכשיו

כל פעם מחדש

יש דברים, בעיקר פנימיים, שאני נתקלת בהם (כמו בקיר? כזה – בום!! מה זה?! אה, זה אתה…) שוב ושוב ושוב. לא חשוב כמה עבודה פנימית, טכניקות זכרון ומודעות או מדיטציה עשיתי עליהם.

כל פעם מחדש.

לבד. אני צריכה יותר לבד ממה שהחלק האימהי/מיינסטרים/חברתי שלי חושב שאני צריכה לרצות. אז כל פעם מחדש, אחרי יום או יומיים מרוכזים של משפחה, אני קמה בבוקר במצב-רוח מוזר, שלוקח לי זמן (ועל זה עוד בהמשך) להבין שפירושו – את צריכה להיות היום לבד. שילחי את כולם לדרכם ותשארי בבית. וכשהמסקנה הזו מצליחה סוף סוף לעבור את כל המחסומים והספים בדרך ולהגיע למודעות שלי – פתאום יש התבהרות, קלילות והבנה.

להמשיך לקרוא כל פעם מחדש

עוד מילים על סתיו, בשוויץ וכאן

חזרתי ביום רביעי לפנות בוקר משוייץ. גם שם סתיו, ובשבועיים שהייתי שם הצבעים התחלפו, עלים האדימו, הצהיבו, נשרו והתגלגלו על המדרכות. העצים עמוסים תפוחים, אגוזי מלך ואגוזי לוז, ועוד מין שאני לא יודעת אם יש לו שם בעברית. השנה היבול היה גדול כל-כך, שענפי עצי התפוחים כרעו ונשברו תחת משקל הפירות.

הבקרים היו קרים, אתמול היה ערפל חלבי סמיך, ואחר-הצהריים חם כדי גופיה וסנדלים. המון דלעות מגדלים וצורות שונים, המון פטריות טריות – מסימני הסתיו בשוויץ. להמשיך לקרוא עוד מילים על סתיו, בשוויץ וכאן

והנה עוד סופקיץ הגיע

כלומר, עוד לא ממש סוף הקיץ. עוד יהיה חם מספיק לקלל, עוד נקבל הרבה אזהרות התייבשות, ועוד נזיע קשות עד שיהיה באמת נעים.

ובכל זאת….

ירדו עלינו כמה טיפות מים הבוקר. מהשמים. ויש עננים שמסתירים פה ושם את השמש. והלילות קרירים, והפיקה נחוצה, ויש אומרים שהחצבים כבר פורחים (עוד לא ראיתי במו עיני), והחסידות כבר התחילו להגיע.

וגם הירגזים. הציוץ המיוחד שלהם מוקדם בבוקר כבר מעיר אותי ומזכיר לי את האביב בשוייץ (שם הם סמני האביב).

והחופש הגדול נגמר, ועוד שנת לימודים מתחילה, בהתרגשות רבה, בהתבגרות מסויימת, בסדר ובתקוות רבות לשנה טובה, מחכימה, קלה, נעימה, מאתגרת, מבגרת, לי ולכולנו.

 

ברוך הבא, סתיו!

איך נהינו ענף פרטי (וסודי) של עץ בעיר

מה זה עץ בעיר? זו קהילה של שומרי טבע וסביבה ברמות משתנות של קפדנות והקדשה, שמתרכזים סביב תמי צרי ועוד אנשים. האתר שלהם נמצא כאן.

אני מרגישה כבר מזמן כמו ענף פרטי של עץ בעיר, ומנסה כל הזמן לשכלל ולתגבר את האמצעים והדרכים שבהם הבית שלנו שומר על הסביבה.

להמשיך לקרוא איך נהינו ענף פרטי (וסודי) של עץ בעיר