מהי פסיכולוגיה תהליכית?

פסיכולוגיה תהליכית היא גישה הוליסטית ורחבה לתמיכה בשינוי התודעה ביחידים ובחברה. היא מתייחסת למה שמפריע לנו בחיים, למשל: סימפטומים גופניים ומחלות, חלומות או בעיות ביחסים, מפתח והזמנה לשינוי בחיים, ומציעה כלים עמוקים ועצמתיים לשינוי התודעה.

באמצעות התבוננות מדוייקת בתהליכים הגופניים והנפשיים של המטופלת, ובאמצעות הגברת מה שכבר מתרחש בינכה וכה , במרחב פתוח ולא שופט, נוצרת האפשרות להשלים תהליכים פנימיים וחלומות, להבין את המסרים העולים מתוך הפנימיות שלנו, ולהשתנות.

הגישה נסמכת על פסיכולוגיה היונגיאנית, בפיזיקה המודרנית, בטאואיזם הסיני ובתיאוריות של קומוניקציה. היא מחברת בין פסיכותרפיה, רפואה פסיכוסומטית, אמנות, התפתחות רוחנית ואקטיביזם חברתי. היא נוצרה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת על ידי ארנולד מינדל ושותפים, וממשיכה להתפתח ולהתרחב בארצות שונות.

כוחה של הפסיכולוגיה התהליכית הוא בכבוד ובתמיכה הבלתי-מסוייגים שהיא נותנת לתהליך הייחודי של כל אדם וקבוצה. היא נותנת אפשרות לכל אדם להיות מה שהוא וזאת משום שאין בגישה זו תפישה של "נורמליות" או "נכון" או בריא. כל החוויות שאנו חווים, גם הכאוטיות, הקשות והמפחידות שבהן נתפשות כחלק מהתהליך השלם שהוא אנחנו, ואין צורך להעלים סימפטומים או לתקן משהו. בכל מה שאנו חווים יש משמעות ויש אינפורמציה שניתן להגיע אליה באמצעות כלים ושיטות הנובעים ישירות מהתבוננות מדויקת ומכבדת בתהליך האינדיבידואלי.

בתחילת דרכו כמטפל, שם לב מינדל (ארנולד מינדל, מייסד ומפתח הפסיכולוגיה התהליכית) לתופעה מעניינת, כשאנשים מדברים על כאב הראש שלהם, הם נוטים ללחוץ על הראש במקום שהוא כואב, ועל הלסת היכן שהשיניים כואבות וכו'. הוא שאל את עצמו מה פירוש התופעה הנפוצה הזו והגיע למסקנה שזו דרכו של הגוף להרגיש ולחקור את עצמו.

במקביל מינדל שם לב לכך שכשהוא עובד עם אנשים על הסימפטומים שלהם, לעתים קרובות הם נזכרים בחלומות הלילה בספונטניות, וכשהוא עובד עם אנשים על החלומות שלהם – מופיעים סימפטומים גופניים. מתו כך הוא הבין שיש חיבור פנימי מתמיד בין הגוף וחלומות הלילה, דהוא קרא לו "גופחלום".  הוא מגשר על הפער בין הגוף הפיזיקאלי (שניתן למדידה וכימות) לבין החוויה (הבלתי נתנת לכימות) הנפשית והרוחנית. מה שאנו חווים בחלומותינו מופיע גם בגוף, ביחסים עם אנשים אחרים, בדרך שבה אנו מתנהלים בעולם, ובאיך שהעולם מתארגן סביבנו, וגם להיפך.

העמדה הפנימית הבסיסית של המטפלת התהליכית היא להזמין את מה שמפריע להגיד את דברו  וסקרנות להבין אותו טוב יותר. היא שואלת  למה הסימפטום כאן? מה המחלה או הקונפליקט רוצה ממני? ומתיחסת לכל הקולות בתוכנו מתוך גישה של דמוקרטיה עמוקה. (דמוקרטיה עמוקה, בניגוד לדמוקרטיה רגילה, נותנת משקל שווה לקולות הרוב וגם לקולות המיעוט, כולל הקולות שאנחנו לא רוצים לשמוע, בפנים וגם בחוץ). עקרונית, ההפרעות והסימפטומים שאנחנו חווים, כמו אנשים בכלל, לא מגיבים כל כך טוב לנסיונות לתקן או לסלק אותם. אם עושים זאת, הם נוטים להיעלם לזמן מה, ואז לחזור בלבוש אחר.

הכלי העיקרי שבו אנחנו משתמשים הוא אמפליפיקציה (הגברה). אנחנו מזמינים את  התופעות שכבר ישנן, אך אנו לא תמיד מודעים להן, לגדול ולתפוס יותר מקום ו"להגיד את דברן". . כל אחת חווה את הסימפטומים שלה בדרך סובייקטיבית ואישית מאד. למשל: כל כאב ראש שיש לנו הוא שונה, וכל אדם מרגיש את הכאב ראש שלו אחרת,  וזה מה שמדריך אותנו איך להגביר ומה לעשות.

סיפור קטן להמחשה: מישהי באה למינדל עם חלום על אולקוס. מינדל שאל אותה האם יש לה בעיות בקיבה. היא ספרה לו שאובחן אצלה אולקוס, ושזה כואב. כששאל אותה איזה מין כאב זה,, היא חשבה לרגע ואמרה שזה כאילו שמסמר דוקר אותה ועושה לה חור בקיבה. הוא בקש ממנה להמשיך להתמקד בחור ( = להגביר), והיא אמרה שהחור מתרחב, ושהוא התרחב כל כך שהיא נאלצת לפתוח את הבטן וכל מה שבתוכה ולתת לאויר להכנס. "להכניס את הרוח" היא אמרה. החוויה הרוחנית הזו (כפי שהיא קראה לה) נגעה בה מאד. בהמשך ספרה לו על חלום שבו חלמה שרופא מוציא סכין שהיתה תקועה בתוך בטנה ואומר לה שהסכין היא "מתנה רוחנית". היא אמרה: "אני מבינה את החלום – הוא קשור לאולקוס  ולדימוי המסמר". החלום והסימפטום מבטאים משהו חד בהתנהגות של האשה הזו, ובמקביל גם את היכולת לפתוח את עצמה לבלתי ידוע. קצת לפני סוף הטיפול האשה נתנה במינדל מבט חד, וכהוא שאל אותה מה פשר המבט, אמרה שהיא מרגישה כאב ראש חד. המבט היה "מבט מאשים", אמרה, "אני רוצה לבקר אותך על זה שלא העלית את נושא התשלום בעצמך. אתה מחכה שאחרים יעשו זאת בשבילך ולא חושב מספיק על עצמך!". האמירה הזו נגעה בשניהם, והאשה אמרה שמאז שחוותה הפתחות, היא רוצה "להכנס" לתוך אנשים אחרים ולעזור להם להפתח גם. בחלק הזה, הגופחלום של האישה, או התהליך שלה מופיע ביחסים בינה ובין מינדל בצורת מבט חד, בקורת, וגם פתיחות ורצון להביא פתיחות לאחרים.

הסיפור הקטן הזה ממחיש איך המוטיב של משהו חד מופיע בחלום, בתחושות הגופניות (בחווית הכאב של האולקוס), בכאב הראש החד, וגם במבט ה"חד" שהיא נתנה בו ובבקורת (החדה) שהתלוותה אליו. הוא גם מדגים כיצד אפשר לעבוד עם סימפטום ולהגביר אותו כדי להגיע למסר שמסתתר בו.

תחומי היישום של פסיכולוגיה תהליכית:

הכלים האוניברסאליים של התבוננות במה שהגוף עושה, הגברה ועבודה עם משוב מאפשרים לעבוד עם מרחב גדול של הפרעות וחוויות, מצבי תודעה שונים, (לא רק עם אנשים שנמצאים במצב יומיומי רגיל) וגדלים משתנים של קבוצות. כמה מתחומי העבודה שלנו:

• עבודה עם אנשים בקומה (תרדמת) – הרעיון הוא שלהפרעה המסויימת הזאת, כלומר מצב של קומה, יש משמעות עבור האדם שחווה אותה ואפשר לעזור לו להכיר במשמעות הזאת ואולי גםם להשלים את החוויה ולצאת ממנה. העבודה תיעשה באמצעות אותן טכניקות ועמדות פנימיות שתוארו.
• אנשים במצבים פסיכיאטריים או במצבי תודעה חלופיים כמו תחת השפעת סמים או בהתמכרויות שונות.
• פיתוח ארגוני, עבודה עם צוותים ואירגונים קהילתיים, פורומים פתוחים הם חלק ממה שאחנ ו עושים שנקרא"תיקון עולם" – Worldwork.
•  עבודה עם מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ובינאישיות. רובנו נוטים לשכוח את הגוף ותחושותיו כשנמצאים בתוך קונפליקט בינאישי. כשלומדים להקשיב לגוף ולמסרים שהוא שולח,, מרחיבים את הרפרטואר של מערכות היחסים שלנו ושל האפשרויות להתמודד עם כל מה שהן מביאות לנו.
• הגישה הזו מאפשרת לנו לעבוד עם חרדות ופחדים וללמוד להתמודד עם טראומות ועם מצבי פוסט-טראומה. השילוב של התבוננות במה שקורה ללא שיפוט, כלים של מיינדפולנס, והגברהה בעדינות ומתוך הקשבה, מאפשרים לא.נשים להתמודד עם מה שקורה בקצב הפנימי שלהם,ומדריך במציאת דרכי התמודדות ספציפיות ואישיות.