מחשבות יומיות (שתים)

 

נורבגיה. חלום.

אחת על ההבדל בין עבודה פנימית (Inner work) ומדיטציה. בעקבות חלום שהיה לי הבוקר, שבושכחתי את התיק שלי על הרכבת (השוייצרית, בשוויץ), בדרכי לרקוד. על ההבדל בין עבודה – על עצמי, על קונפליקטים, על סימפטום. יש עבודה לעשות, ומישהו צריך לעשות אותה. והמישהי הזו היא אני. אבל אני מנסה בדיוק לא ללכת לפי מה שצריך, אלא אחרי הלב. והלב, מה הוא רוצה? אהבה, מנוחה, שקט, ולפעמים לרקוד. בלי זהויות. ואז יש משהו במדיטציה, שהיא בשבילי הדרך והאפשרות לקבל את מה שיש בלי לעבוד, מלכתחילה. אבל כן, מדיטציה אחרי הרבה הרבה עבודה- על.

ועוד אחת על חרדה.  הפחד לעשות את הלא-נכון. שיכעסו. שיבקרו. שיתאכזבו. והפחד הזה הוא מעגלי. הוא עולה כל פעם מחדש. אני עובדת איתו, נושמת לתוכו, לוקחת צעד אחורה וזוכרת חמלה, ונחה. והנה הוא עולה שוב. מופיע ברעידות ובלחץ בחזה. אז האם הפחד הוא התמכרות והמעגליות יש בה מן הגמילה? מחשבה. תחושה.

היום ניסיתי לתפור מכנסיים ביד. פשוטים. ישרים ונשפכים.  כשלון מוחלט. מסתבר שמכנסיים זה דבר יותר מסובך ממה שחשבתי, בעיקר אם מנסים להתאים לתוכם ישבן. 🙂

 

 

 

 

 

 

 

 

שנפה (shenpa) ואני

אז מי זאת שנפה (shenpa), אתם שואלים?אחד מפסלי שומרי-הסף (edge figures?) במקדש המלכותי בבנגקוק

זו לא מי אלא מה. זו הדרך הבודהיסטית לתאר, ללמד ולעבוד עם  (בין השאר) הבקורת הפנימית שלנו. זהו אחד מהכלים שהבודהיזם מציע לנו להכניס לתיק הכלים שלנו כדי לעבוד עם המחשבות והרגשות הקשים מאד שאנחנו מבלים כל-כך הרבה זמן מחיינו בתוכם, והם דומים מאד לכלים שיש לפסיכולוגיה תהליכית במובנים רבים. ככל שאני מקשיבה, קוראת, מתרגלת וחושבת יותר על הכלים האלה, וחווה את האפקט שלהן עלי, כך אני מוצאת יותר את המשותף בינם לבין הכלים של פ"ת.

להמשיך לקרוא שנפה (shenpa) ואני

I haven't lost the Way, only a little, the way to the Way (Mary Oliver)

הציטוט שלמעלה הוא מספר השירים הנפלא של מארי אוליבר, שנקרא Thirst, צמא.

הציטוט הזה עלה בזכרוני הבוקר, כששוב שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות עם הזמן שלי ובאיזו דרך לבחור. השאלה הזו עולה שוב ושוב, במחזוריות, ואני בתקופת שאלות. שוב.

להמשיך לקרוא I haven't lost the Way, only a little, the way to the Way (Mary Oliver)

כל פעם מחדש

יש דברים, בעיקר פנימיים, שאני נתקלת בהם (כמו בקיר? כזה – בום!! מה זה?! אה, זה אתה…) שוב ושוב ושוב. לא חשוב כמה עבודה פנימית, טכניקות זכרון ומודעות או מדיטציה עשיתי עליהם.

כל פעם מחדש.

לבד. אני צריכה יותר לבד ממה שהחלק האימהי/מיינסטרים/חברתי שלי חושב שאני צריכה לרצות. אז כל פעם מחדש, אחרי יום או יומיים מרוכזים של משפחה, אני קמה בבוקר במצב-רוח מוזר, שלוקח לי זמן (ועל זה עוד בהמשך) להבין שפירושו – את צריכה להיות היום לבד. שילחי את כולם לדרכם ותשארי בבית. וכשהמסקנה הזו מצליחה סוף סוף לעבור את כל המחסומים והספים בדרך ולהגיע למודעות שלי – פתאום יש התבהרות, קלילות והבנה.

להמשיך לקרוא כל פעם מחדש

למה כדאי לעבוד בקבוצה

בתפיסה של פסיכולוגיה תהליכית הקבוצה היא כמו פרט, רק כזה שמורכב מכמה גופים (אנושיים). לקבוצה יש זהות וחלקים מוכרים יותר (התהליך הראשי שלה, במונחי פ"ת), שבאים לידי ביטוי בהנחות הלא-מדוברות של חברי הקבוצה לגבי מה עושים כאן, איך מדברים, שותקים, מתייחסים, מתנועעים, מגיבים וכיו"ב. לכל קבוצה קוד כזה, הוא חלק מהזהות שלה.

בנוסף, לכל קבוצה יש תהליך משני או לא-מודע, כמו לאינדיבידואל. זה בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בכל מרחב הדברים שקורים בקבוצה ולקבוצה מבלי להתכוון, לתכנן או ליזום. העליה והירידה באנרגיה של הקבוצה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בצחקוקים, צחוקים, תנועה, שתיקות, צעקות, התקרבות והתרחקות, מבנה הישיבה או העמידה או התנועה שלה.

להמשיך לקרוא למה כדאי לעבוד בקבוצה