שבוע פרויקט בקליניקת פורל או: מה לי ולבובות האלה?!

השנה ניתנה לי הזדמנות נהדרת להתנסות במשהו חדש. הוזמנתי לתת פרויקט מיוחד בקליניקת "פורל" למכורים לאלכוהול בשוויץ. המקום חגג לא מכבר 125 (!) שנים לקיומו, ויש לו מסורת ארוכה ומפוארת של התמודדות עם התמכרות לאלכוהול (ארוכה ומפוארת גם היא) בשוויץ.

שנוגלינה, בורק וצטל. (הגרבוב האמצעי מעשה ידי)
שנוגלינה, בורק וצטל. (הגרבוב האמצעי מעשה ידי)

להמשיך לקרוא שבוע פרויקט בקליניקת פורל או: מה לי ולבובות האלה?!

יצירתי יומיומי (6)

אז החמוד הזה התחיל כמחשבה על מגנט – עוד וריאציה על רקמה מודבקת למגנט כמו פה, אבל אז הוא נהיה חמוד מידי, והחלטתי לשמור אותו לעבודה עתידית.

חומרים: בדים ממוחזרים, ציור בעט-מכחול ורקמה.

ומחשבה על יצירתיות: אני חושבת שאנחנו נוטים לחשוב שיצירתיות זה משהו ש"נוחת" עלינו מאיזה מקום, או נובע מבפנים. אני שמחה לגלות שיש לה גם פן שהוא כמו תרגול של שריר, אם מחליטים – הוא פועל. וזו תגלית חדשה בשבילי. אני יודעת שיש הרבה סופרים שכותבים שהם יושבים לשולחן וכותבים יומיום משעה כזו עד שעה כזו, ולא מחכים להשראה שתבוא. אני יכולה להבין את זה יותר עכשיו. וגם ההשראה חשובה.

אני מחכה ליצירה הראשונה בסדרה הזו שתגיע מתוך חלום.

מחשבות יומיות: צללים

 

 

בבית. על התקרה ועל הקיר. נעים ומשתנים, יוצרים תמונת חלום. בסיס והשראה לעבודה בבד.

איך מקשרים בין חלימה, התבוננות ויצירה? זה סוד גדול. ולפעמים בכלל לא ברור מה הקשר. ולפעמים קשר ישיר בכלל לא נכון ולא אפשרי.

אז אני מנסה. ואוספת. וחולמת וכותבת ומציירת ורואה הרבה בלוגים של אמנות ברשת. ומנסה להקשיב רוב קשב למה שהבדים אומרים לי.

לפעמים מניחה אותם ולהם לכמה ימים, שבועות, חודשים. עובדת על כמה במקביל, במחזוריות, וגם עושה דברים קטנים על הדרך, כי ג'וד (Jude Hill, כאן למשל) לימדה אותי שהם תמיד ימצאו מקום איפשהו, בבד הנכון,  בזמן הנכון.

ולומדת ממנה (ומאחרות) להאמין למה שקורה בתוכי וצד את תשומת ליבי.

ארנולד מינדל, מורנו, אומר שמה שחסר בעולמנו זה יותר תשומת לב לחלימה. מה שמפלרטט איתנו ואנחנו כמעט לא שמים לב אליו, מהבהב ונעלם, הוא רמז למשהו גדול יותר, ששוכן עמוק בפנים. וחשוב.

שימו לב לפלירטים. להבהובים. לקריצות הקטנות של המחשבות והרגשות. הם מדריכים גדולים עבורנו.