שבוע פרויקט בקליניקת פורל או: מה לי ולבובות האלה?!

השנה ניתנה לי הזדמנות נהדרת להתנסות במשהו חדש. הוזמנתי לתת פרויקט מיוחד בקליניקת "פורל" למכורים לאלכוהול בשוויץ. המקום חגג לא מכבר 125 (!) שנים לקיומו, ויש לו מסורת ארוכה ומפוארת של התמודדות עם התמכרות לאלכוהול (ארוכה ומפוארת גם היא) בשוויץ.

שנוגלינה, בורק וצטל. (הגרבוב האמצעי מעשה ידי)
שנוגלינה, בורק וצטל. (הגרבוב האמצעי מעשה ידי)

להמשיך לקרוא שבוע פרויקט בקליניקת פורל או: מה לי ולבובות האלה?!

today I've been you

 

דף מתוך יומן ויזואלי - Worldwork 2014
דף מתוך יומן ויזואלי – Worldwork 2014

 חזרתי מ- Worldwork. חמישה ימים עבדנו באופן אינטנסיבי במליאה של כ- 500 איש, בהנחיית צוות facilitators מתחלף. אחר-הצהרים נפגשנו בקבוצות קטנות להשלים את מה שהתחיל בבוקר, להעמיק, לברר ולנסות למצא פתרונות זמניים. בערב התכנסנו שוב לעוד תהליך קבוצתי של קבוצה נבחרת, מתחלפת.

להמשיך לקרוא today I've been you

מחשבות יומיות: חופשה

זמנה של החופשה המשפחתית הגיע. כמה תיכנונים, כמה פנטזיות, כמה ציפיות ומחשבות אנחנו משליכים על הימים האלה…

ואז יש את המציאות. ובמציאות, אני עסוקה בלהיות בת מטפלת ואמא מטפלת ומטפלת כמקצוע (לא באינטנסיביות כרגע, גם זו לטובה). אה, ואיך שכחתי, אמא ומטפלת לכלבה חתול וחתול בחצר. עוד צרכים, מישהו?

ואיך לזכור אותי? ואיך לא להתאכזב אם הכל מתחיל with a bang? ואיך לזכור שהתחלה מצ'וקמקת לא מעידה על ההמשך, שיכול להיות נפלא או נורא בפני עצמו? ומה לעשות שבדיוק השבוע התחילו בבנין שמולנו (20 מטר קו אוירי וקולני) שיפוץ מאסיבי? ואיך לזכור שהחיים הם מה שאני עושה מהם בכל רגע נתון, רעש או לא רעש, כעס ועצבנות ואכזבה או שמחה  וסבלנות וחמלה.

עבודת היומיום: לזכור לנשום, לזכור סבלנות, חמלה ואהבה, לזכור אותי. לזכור שמה שקורה הוא לגמרי בסדר, גם אם הוא לא תענוג גדול ברגע זה.

נו, ומה חדש? 😉

 

מחשבות יומיות: חרדות ומה אני עושה איתן

חרדה. מאד.

כמו גלים בים, גל של לחץ מקרב, עולה, מציף, מרטיב הכל, ונסוג.

כל כמה זמן – גל. לפעמים אני מרגישה אותו עולה בבטן, לגרון ולראש. לפעמים אני רק מזהה אחרי. אחרי הנפילה במצברוח, אחרי ההתפרצות, אחרי שבכיתי.

כשאני מזהה אותו בזמן, הנה כמה דברים שעוזרים. לי.

פמה צ'דרון: "drop the story line and just feel what you're feeling". לוותר על התוכן, כאן ועכשיו, ולעבור להתמקד בגוף ובמה שקורה בתוכו. להרגיש את מה שמרגישה. כאב, פחד, חרדה, מתח, כעס. כל הרגשות והתחושות בסדר.

"קחי צעד אחורה ותתבונני, מה קורה לך עכשיו?" (meta-position)

נשימת בטן. מניחה את היד על הבטן מתחת לטבור ונושמת לתוכה. נושפת לאט. 3 פעמים.

מטיך נהאת טאן: שאיפה – I  am, נשיפה – peace. סוג של מנטרה והתמקדות בנשימה יחד.

"חמלה. זוכרת?"

משהו בסוף תמיד עוזר. מעט או הרבה.

מחשבות יומיות (שתים)

 

נורבגיה. חלום.

אחת על ההבדל בין עבודה פנימית (Inner work) ומדיטציה. בעקבות חלום שהיה לי הבוקר, שבושכחתי את התיק שלי על הרכבת (השוייצרית, בשוויץ), בדרכי לרקוד. על ההבדל בין עבודה – על עצמי, על קונפליקטים, על סימפטום. יש עבודה לעשות, ומישהו צריך לעשות אותה. והמישהי הזו היא אני. אבל אני מנסה בדיוק לא ללכת לפי מה שצריך, אלא אחרי הלב. והלב, מה הוא רוצה? אהבה, מנוחה, שקט, ולפעמים לרקוד. בלי זהויות. ואז יש משהו במדיטציה, שהיא בשבילי הדרך והאפשרות לקבל את מה שיש בלי לעבוד, מלכתחילה. אבל כן, מדיטציה אחרי הרבה הרבה עבודה- על.

ועוד אחת על חרדה.  הפחד לעשות את הלא-נכון. שיכעסו. שיבקרו. שיתאכזבו. והפחד הזה הוא מעגלי. הוא עולה כל פעם מחדש. אני עובדת איתו, נושמת לתוכו, לוקחת צעד אחורה וזוכרת חמלה, ונחה. והנה הוא עולה שוב. מופיע ברעידות ובלחץ בחזה. אז האם הפחד הוא התמכרות והמעגליות יש בה מן הגמילה? מחשבה. תחושה.

היום ניסיתי לתפור מכנסיים ביד. פשוטים. ישרים ונשפכים.  כשלון מוחלט. מסתבר שמכנסיים זה דבר יותר מסובך ממה שחשבתי, בעיקר אם מנסים להתאים לתוכם ישבן. 🙂

 

 

 

 

 

 

 

 

ד"ש מהעבודות שלי

כבר מזמן לא שיתפתי תמונות של הבדים שאני עובדת עליהם עכשיו. אז הנה:

"ראיתי ציפור רבת יופי". העבודה מוקדשת לצ'ופ, ששר לציפורים….

"ראיתי ציפור רבת יופי" שלב ראשון של העבודה. היא נוצרה בהשראת ג'וד היל, כמובן, וגם

בהשראת החתול שלי, צ'ופ, ששר לציפורים.

 

 

 

 

להמשיך לקרוא ד"ש מהעבודות שלי

רוח ערבית, ימים מתקצרים וחצבים

דרך היינות הלבנים באלזססתיו. כמו כל שנה בסתיו.
מוזר, העניין הזה של העונות. בהתחלפן.
מה כבר המשמעות של משהו שחוזר כל שנה, אותן תופעות, אותן תמונות, אותן תחושות?
כל שנה בסתיו. כל שנה בחגים. כל שנה באביב, בקיץ.
אבל אנחנו לא אותו דבר כל שנה בסתיו, באביב בקיץ. או שכן?
אם הרגע הזה הוא כל מה שיש באמת, איזו משמעות יש לכך שהרגע הזה יש בו סימני סתיו?

להמשיך לקרוא רוח ערבית, ימים מתקצרים וחצבים

שנפה (shenpa) ואני

אז מי זאת שנפה (shenpa), אתם שואלים?אחד מפסלי שומרי-הסף (edge figures?) במקדש המלכותי בבנגקוק

זו לא מי אלא מה. זו הדרך הבודהיסטית לתאר, ללמד ולעבוד עם  (בין השאר) הבקורת הפנימית שלנו. זהו אחד מהכלים שהבודהיזם מציע לנו להכניס לתיק הכלים שלנו כדי לעבוד עם המחשבות והרגשות הקשים מאד שאנחנו מבלים כל-כך הרבה זמן מחיינו בתוכם, והם דומים מאד לכלים שיש לפסיכולוגיה תהליכית במובנים רבים. ככל שאני מקשיבה, קוראת, מתרגלת וחושבת יותר על הכלים האלה, וחווה את האפקט שלהן עלי, כך אני מוצאת יותר את המשותף בינם לבין הכלים של פ"ת.

להמשיך לקרוא שנפה (shenpa) ואני