מחשבות יומיות: חרדות ומה אני עושה איתן

חרדה. מאד.

כמו גלים בים, גל של לחץ מקרב, עולה, מציף, מרטיב הכל, ונסוג.

כל כמה זמן – גל. לפעמים אני מרגישה אותו עולה בבטן, לגרון ולראש. לפעמים אני רק מזהה אחרי. אחרי הנפילה במצברוח, אחרי ההתפרצות, אחרי שבכיתי.

כשאני מזהה אותו בזמן, הנה כמה דברים שעוזרים. לי.

פמה צ'דרון: "drop the story line and just feel what you're feeling". לוותר על התוכן, כאן ועכשיו, ולעבור להתמקד בגוף ובמה שקורה בתוכו. להרגיש את מה שמרגישה. כאב, פחד, חרדה, מתח, כעס. כל הרגשות והתחושות בסדר.

"קחי צעד אחורה ותתבונני, מה קורה לך עכשיו?" (meta-position)

נשימת בטן. מניחה את היד על הבטן מתחת לטבור ונושמת לתוכה. נושפת לאט. 3 פעמים.

מטיך נהאת טאן: שאיפה – I  am, נשיפה – peace. סוג של מנטרה והתמקדות בנשימה יחד.

"חמלה. זוכרת?"

משהו בסוף תמיד עוזר. מעט או הרבה.

שנפה (shenpa) ואני

אז מי זאת שנפה (shenpa), אתם שואלים?אחד מפסלי שומרי-הסף (edge figures?) במקדש המלכותי בבנגקוק

זו לא מי אלא מה. זו הדרך הבודהיסטית לתאר, ללמד ולעבוד עם  (בין השאר) הבקורת הפנימית שלנו. זהו אחד מהכלים שהבודהיזם מציע לנו להכניס לתיק הכלים שלנו כדי לעבוד עם המחשבות והרגשות הקשים מאד שאנחנו מבלים כל-כך הרבה זמן מחיינו בתוכם, והם דומים מאד לכלים שיש לפסיכולוגיה תהליכית במובנים רבים. ככל שאני מקשיבה, קוראת, מתרגלת וחושבת יותר על הכלים האלה, וחווה את האפקט שלהן עלי, כך אני מוצאת יותר את המשותף בינם לבין הכלים של פ"ת.

להמשיך לקרוא שנפה (shenpa) ואני

I haven't lost the Way, only a little, the way to the Way (Mary Oliver)

הציטוט שלמעלה הוא מספר השירים הנפלא של מארי אוליבר, שנקרא Thirst, צמא.

הציטוט הזה עלה בזכרוני הבוקר, כששוב שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות עם הזמן שלי ובאיזו דרך לבחור. השאלה הזו עולה שוב ושוב, במחזוריות, ואני בתקופת שאלות. שוב.

להמשיך לקרוא I haven't lost the Way, only a little, the way to the Way (Mary Oliver)