כמה מילים על קבוצות עמיתים (המכונות "פיר גרופ" peer group)

שלושה גורי קיפודים

לפני כמה דקות אמרתי שלום לחברי הפיר שלי, ואני רוצה לכתוב כאן כמה מילים על החשיבות שיש לקבוצה כזו בחיי.

המון שנים אני לבד בארץ במובן שאני המוסמכת היחידה (עד כה) בפסיכולוגיה תהליכית בישראל. מאד בודד לי לעיתים קרובות, משום שאין לי עם מי לשתף ולהשתתף ישירות בהתלבטויות אישיות ומקצועיות, ושנים שזה חסר לי.

לפני כשנה וחצי נוצרה קבוצת עמיתים בינלאומית שכל מי שרצה יכול היה להצטרף, ואחרי כמה מפגשים – נותרנו שלושה. אני, ועוד שני קולגות שלי מארה"ב. אחד מהם פגשתי כשבא לישראל לסמינר, ואת השני מעולם לא פגשתי לפני כן. במפגשים הראשונים גיששנו קצת, היססנו קצת, ומכיון שלפסיכולוגיה תהליכית יש תרבות מפותחת של עבודה בקבוצות גם עם אנשים שלא מכירים זה את זה – מצאנו את הדרך להתחבר.

מאז אנחנו נפגשים באינטרנט פעם בחודש, ומפנים מקום אחד לשני ולשניה, בכל פעם בהרכב אחר, ומהווים יותר ויותר בית רגשי, מראה מקצועית ו"פרוססית", ועובדים על החלומות שלנו, על הסימפטומים הגופניים שלנו, ועל מטופלים לפעמים.

 

וזה עונג גדול מאד. ואתגר. והרגשה מאד טובה שיש מקום, מפגש, שבו הדבר המשותף לכולנו היא השפה ואופן ההתבוננות על הדברים, למרות ההבדלים במיקום, ברקע ובתרבות. ההכשרה הדומה שעברנו מהווה בסיס חזק ומחבר שמגשר על ההבלים שיכלו להיות, ואם יש פערים, או עולים קונפליקטים, אנחנו יודעים איך לעזור ולסייע לקונפליקט ולצדדים  המעורבים בו ללכת עמוק יותר לתוכו וללמוד ממנו משהו חדש.

אנחנו שלושה, וזה מבנה יציב ויעיל לעבודה. יש אפשרות ל- facilitation כשיש צורך. לפעמים שניים עובדים והשלישי מתבונן, לפעמים עובדים לסירוגין, וזה שמציג זוכה לידע ולתובנות ולהתבוננות של שניים במקביל.

הדבר היחיד שמתסכל אותי בשלב זה האו שאי אפשר לגעת ולחבק דרך האינטרנט.   🙁

מומלץ ביותר, מעשיר ומפנק.

חג שמח!!

IAPOP, חברים, שוויץ (עוד הפעם)

ארני מינדל, הדרכה בציריך, אביב 2012

חזרתי מכנס IAPOP – הכנס הבינלאומי של ארגון הפסיכולוגיה התהליכית העולמי. ה-מון חברים, זכרונות וחברים חדשים. הלב מלא עד גדותיו בפגישות ובחיבורים, ברהבה ובהכרה הדדית.

הכנס היה מעניין – חיבור של Worldwork – הדרך שבה פ"ת עובדת עם קונפליקטים בקבוצות עם גישות אחרות לעבודה עם קבוצות, ארגונים וקונפליקטים.

הכי כיף היה לשחק. תיאטרון, פלייבק ותהליך קבוצתי מנסים להתחבר יחד וליצור משהו חדש. היה גם מעניין לראות איך world cafe ותהליכים קבוצתיים נוסח פ"ת מתחברים יחד, משלימים זה את זה ומעמיקים זה את זה.

ההדרכה עם ארני ואיימי מינדל היתה נפלאה. הפשטות, המשחק, החמלה והידע.

מפגש מעניין עם פטר אמן מגרמניה, שכתב את עבודת הגמר שלו על עבודה עם מצבי תודעה מרוחקים (קומה, קרבה למוות, אלצהיימר ודמנציה), ומלמד את הגישה שלנו בבתי אבות, בתי חולים וגם יצר לימודי תעודה לכמרים שמלווים אנשים בטיפול נמרץ בבתי חולים. איזו עבודה יפה ומעוררת השראה!

עוד השראה והרבה אומץ שאבתי ממקבלות הפרס לפרויקט WW. הצוות היווני שזכה בפרס הראשון מארגן מזה שנה או יותר, מאז פרוץ המשבר הכלכלי-חברתי ביוון, פורומים פתוחים בערים שונות, שאליהם מוזמנים לבא אזרחי המקום וכל מי שמעוניין, ולדבר ולהשמיע ואולי גם לעבוד על הקונפליקטים השונים שנמצאים בחברה. כל הקונפליקטים והתפקידים נמצאים גם בתוך הצוותים המארגנים וחלק גדול מהעבודה נעשה בתהליכים קבוצתיים בתוך הצוותים. כל שבועיים!

הפרויקט השני מעורר ההשראה הוא של ג'ניפר קלסקי מארה"ב, שהיא ממוצא פיליפיני, שיצרה קורס הכשרה בעבודה על קונפ' ע"פ העקרונות של פ"ת עבור הצבא הפיליפני – זרוע הקישור ויחסי הציבור שלו. פנטסטי!

מאד מרגש אותי לראות לאן אנשים שונים לקחו את העקרונות והכלים של פ"ת ומה עשו איתם. כמו שורשים נושאי חיות ומזון הם מתפשטים בתוך המיינסטרים ומשנים מבפנים, ומחדירים זריקות של חלימה לכל מיני מקומות בלתי צפויים.

 

הדרכה עם ארני מינדל, אביב 2012