מחשבות יומיות: גינות וזבל

גינות וזבל?!

בשנים האחרונות, יותר ויותר, הגינה, האדמה והזבל קוראים לי. אני רואה סרטים על יירוק המדבר באמצעות פרמאקלצ'ר ותכנון מים ועולות לי דמעות. משונה אני, אני יודעת.

העובדה היא, שהשנה אכלתי לראשונה ארוחת ערב שלמה מפרי גינתי. טריוויאלי לחלוטין, ומרגש באופן שאי אפשר להסביר אותו. חוויתי, גופני ואמיתי כמו לחצות את הסף ולעבוד על הפנימיות שלי, או עם מישהו אחר. מרגש נורא. לראות גינה שמחה. בלי חומרים כימיים. בלי סדר, בלי לכוון יותר מידי. הכל עולה ופורח ומפתיע, וחונק לפעמים אחרים (אז מה?), ופורה ומודה. והכל כמעט בלי השקעה, בלי זיהום, בלי בזבוז. תענוג לשבת שם בערב ולראות את השחרורים נוברים בקומפוסט ומפזרים אותו לכל עבר. את מה ששורד את החום והיובש. את מה ששמח עכשיו שהעץ גזום וכבר לא מצל. את החרקים, החיות והצפורים.

והזבל שהולך לקומפוסט במקום להזרק מסב לי טונות (טוב, קילוגרמים) של נחת. אוכל טוב, קומפוסט טוב וגינה טובה.

איך אומר Geoff Lawton? גינות יכולות לפתור את כל בעיות העולם הזה. ואני מאמינה לו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *