בגלל שהיום אין לי מצב רוח, אולי כי אני די לבד (עכשיו כבר לא), אולי כי בנזוגי רחוק, ואלי בגלל כלמיני אחרים שלא ממש אפשר לשים עליהם את אצבע, עשיתי רק את זה:
דודל מהיר עם חומרים ממוחזרים. סקיצה בעצם, אבל גם תמונה עצובה קצת (בעיני).
והקשבתי לראיון הזה, עם אישה שחוותה קרבה למוות וחזרה ממנו, ואהבתי מאד. וראיתי איך השראה בבוקר לא תמיד ממשיכה גם אחר הצהריים ובערב, ואז מה? פשוט זה. להתבונן בעצבות, בעייפות, במרחק הפנימי. להיות עדה ולא להתנגד. הכי פשוט. הכי קשה (לפעמים).
אז יופי, בינתיים אני עומדת בהבטחה לעצמי. אולי פספתי כמה ימים, אז החודש הזה יארך אולי חודשיים. מה זה חשוב…
והיצירתיות שמחה להתנהג כמו שריר ביוגה – מותחים "רך ועדין" כמאמר אורי המורה, ולאט לאט אפשר להתכופף עוד, כלומר, ליצור משהו חדש ממה שיש…
אז היצירתי של היום זה כרטיס ברכה ארוך ומורכב לשנה החדשה/סתיו:
צד א' מורכב מגלויה שאספתי איפשהו (שוויץ, יש להניח), שאליה קשור כרטיס שהוא חלק מברכת שנה טובה מתחכמת, שהדפסתי וציירתי וכתבתי עליו. הדגים הם חותמות שיצרתי ממחקים, והכיתוב שלי הוא המילה dreaming (קשה לקרא)
וצד ב':
מורכב אף הוא מגלויה ממוחזרת בחלק העליון – תמונה של טקס תה סתוי , שרקמתי עליה חוטים וחרוזים ו"קיטששתי" אותה קצת. אליה קשור החלק הפנימי של כרטיס הברכה, שכתוב עליו "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה היום", עם מזרה של עלי סתיו, וכרטיס שעליו תמונה של פסל מימי הביניים, שבו נראות ידיים נושאות אלומת חיטים (?)
מורכב. מכיל ניגודים. קיטש ויופי, עצב ושמחה, התחלה וסוף, סתיו והתחלות. כמו החיים.
העונה הכי אהובה עלי, סתיו.
ובונוס, משנה שעברה. ספר הסתיו. (סליחה על גודל (קוטן) התמונות. יש פה עוד מה ללמוד…)
החלטתי לנסות ליצור משהו ממה שיש בבית או ממה שאמצא, יצירה אחת ליום. ציור, בדים, רקמה, חותמות, כרטיסים, קישוטים, תכשיטים – העיקר שיהיה יצירתי. אחד ליום.
אז הנה הראשון:
יש בו מציאות מהרחוב, בובונת מתנה מאורחות מגואטמלה, שרשרת בסגנון מקסיקני שפירקתי וכפתורים וחרוזים ופעמונים מהאוסף שלי, תפורים ורקומים וחרוזים אל שרוך כחול עם קישוט מוכסף.
לבקשת הקהל, תמונה ברורה יותר (אני מקווה):
