"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו

וכל המשפחות האומללות – אומללות על פי דרכן" (טולסטוי, ציטוט מהזכרון)

האמנם כך?

החתול צ'ופ מכורבל בתוך סלסלת הבדים שלי

אין לי ספק שכל משפחה אומללה – אומללה על פי דרכה. כל משפחה אומללה מייצרת סוג של גהינום עבור חבריה שיש לו טעם וארומה וסיפור משל עצמו, והוא המקור לרוב האומללות והסבל וכתוצאה מכך גם לרוע ולהתמכרויות בעולמנו.

אבל גם המשפחות המאושרות – מאושרות על פי דרכן, לא?

ואותי מעניינת עוד יותר השאלה מהי משפחה מאושרת. ואולי גם, למה התכוון טולסטוי במשפחה מאושרת. כי מה שהתרבות שלנו מציגה כ"משפחה מאושרת", הייצוגים בסרטים, בצילומים, בכתבות בעיתונים, הסיפורים שאנשים מספרים לאחרים ובעיקר לעצמם – הם בדיוק זה – ייצוגים. סיפורים. אשליות או פנטזיות של אושר. הסיפור על אבא ואמא מאושרים ושמחים בחלקם ובילדים שלהם, חיים בבית כזה וכזה עם כלב או חתול, חצר ונדנדה, ארוחת יום שישי, אוטו כזה או חופשה כזו – כל מה שאנחנו מספרים לעצמנו שיביא לנו אושר "אם רק יהיה לנו כזה". ואם לא לנו – אז לפחות שלילדים יהיה כל מה שהם רוצים. כל זה הם סיפורים.

וכשאנחנו מסתכלים באמת על מה שקורה במשפחות "מאושרות", אנחנו עשויים לראות שהם עסוקים בלתחזק את מראית האושר הזו כל הזמן – כלפי חוץ, ובעיקר מול עצמם. אמאבא אומרים שהם אוהבים אחד את השני – הם נשואים, לא?- אבל הוא מסתכל או מפלרטט עם נשים אחרות, והיא אולי גם (עם גברים אחרים), ושניהם לא מרגישים באמת שהצד השני רואה אותם, מכבד, חבר אמיתי, מקבל. ובשכבה הפנימית יותר – יש קולות פנימיים שלא מאפשרים להגיד מה באמת רוצים ואוהבים ומה לא. למה? כי "לא נעים", כי "הוא/היא ייעלבו", או כי "למה לנענע את הסירה?". ואז מתחזקים את מראית העין עד שקורה משהו. בגידה. מחלה. מוות. שבר שלא מאפשר יותר טאטוא של האמת מתחת לשטיח.

ואולי המשפחה המאושרת באמת בכלל לא מוגדרת במונחים של אושר או אומללות.  אולי יותר קל לראות אותה במונחים של חופש. החופש של כל אחד מחבריה להיות מה שהוא, בלי הגדרות של נכון/לא נכון , מוצלח/כשלון, טוב/רע. ובחופש לגדול בכל מיני כיוונים, ללכת ולחזור, לעלות ולרדת, להתקרב ולהתרחק אחד מהשני ומהמשפחה מבלי להרגיש שעשית משהו לא בסדר או שאת חייבת להיות אחרת ממה שאת. ואולי המשפחה הזו (שכבר אין לה שם והגדרה), מזוהה על-ידי מידת החמלה שיש בתוכה לכל אחד מחבריה, וכל אחד מהם לעצמו, לטעויות ולכשלונות שלו עצמו?

הבודהיזם מגדיר אושר כחופש מציפיות ופחדים, חופש ממשיכה ודחיה, חופש להרגיש ולראות את מה שיש באמת, כולל הזמנים שבהם אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים (נפלא לי!, הכל בסדר, אני באמת מרוצה מ… וכיו"ב). חופש לראות את המציאות כמות שהיא, גם כשהיא חרא. ולכאוב ולהיות מדוכאים מבלי להצטרך לספר לעצמנו סיפורים על איך שזה לא ככה.  ואושר שבא מנתינה לאחרים, רגשית, אנרגטית וחומרית. ואושר שבא מאהבה שהיא לרצות שהאחר יהיה מאושר. אני אוהבת את ההגדרה של בודהיזם כקומון סנס. את התורה הזו כתורת הדרך הברורה וההגיונית ביותר לאושר אמיתי. שמביא גם לחיי משפחה טובים יותר, חופשיים יותר, חומלים יותר.

אינשאללה קרוב יותר כל יום !

 

 

 

 

 

 

6 תגובות בנושא “"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו”

  1. כל מילה אמת.
    לקדש את החופש של כל אחד להיות מי שהוא
    ולא לכפות עליו את המסורת המקובלת.
    אולי זה מפחיד לקבל את השונה ?
    האם כולם צריכים להתנהג אותו הדבר
    ולהקריב את החופש כדי להשתלב בעדר.
    כמה צפרדעים צריך לבלוע כדי
    למלא "מחויבויות" משפחתיות
    והאם אנחנו בכלל בנויים לעכל צפרדעים ?
    איך אפשר שה"מחויבויות" לא ינבעו מתחושת חובה
    אלא אהבה ואכפתיות אמתיים ?

    ו

  2. כל מילה אמת.
    לקדש את החופש של כל אחד להיות מי שהוא
    ולא לכפות עליו את המסורת המקובלת.
    אולי זה מפחיד לקבל את השונה ?
    האם כולם צריכים להתנהג אותו הדבר
    ולהקריב את החופש כדי להשתלב בעדר.
    כמה צפרדעים צריך לבלוע כדי
    למלא "מחויבויות" משפחתיות
    והאם אנחנו בכלל בנויים לעכל צפרדעים ?
    איך אפשר שה"מחויבויות" לא ינבעו מתחושת חובה
    אלא אהבה ואכפתיות אמתיים ?

    ו

  3. המאמרון שלך [קראתי השבוע שיש לקרא לו רשומה] , חביב ותמציתי. אותי מענין יותר שמצטטים מישהו שאימלל את משפחתו בלי סוף [ןאולי בגלל זה ידע כל כך טוב מה הוא אמר] . אושר מיכל לא נמדד בכל החיים אלא בכמות הרגעים המאושרים שכל אחד/ת מאתנו חווה uמעניק גם לאחרים לאנשים לחיות ולטבע. .
    מרים
    http://www.differentart.org

    1. מסכימה בהחלט, מרים.
      כוונתי היתה יותר להצביע על האשליה של אושר שמוכרים לנו בכל אמצעי אפשרי, ועל הצעה לחיפוש בכיוון אחר.
      מובן מאליו שאין דבר כזה אושר לתמיד, סוויץ' און, אם רק נעשה את הדבר הנכון 🙂
      מיכל

  4. המאמרון שלך [קראתי השבוע שיש לקרא לו רשומה] , חביב ותמציתי. אותי מענין יותר שמצטטים מישהו שאימלל את משפחתו בלי סוף [ןאולי בגלל זה ידע כל כך טוב מה הוא אמר] . אושר מיכל לא נמדד בכל החיים אלא בכמות הרגעים המאושרים שכל אחד/ת מאתנו חווה uמעניק גם לאחרים לאנשים לחיות ולטבע. .
    מרים
    http://www.differentart.org

    1. מסכימה בהחלט, מרים.
      כוונתי היתה יותר להצביע על האשליה של אושר שמוכרים לנו בכל אמצעי אפשרי, ועל הצעה לחיפוש בכיוון אחר.
      מובן מאליו שאין דבר כזה אושר לתמיד, סוויץ' און, אם רק נעשה את הדבר הנכון 🙂
      מיכל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *