פרט מחלום

בעצם שניים:

הראשון הוא תמונות של אוכל: מקררי עוגות, סעודות עשירות, חנויות אוכל של נקניקים וגבינות ולחמים מיוחדים, שולחנות פיקניק עמוסים, בכולם חוזר אוכל. שפע והמון ממנו.

המון זמן אני חושבת על המשמעות של אוכל בחלומות שלי. אני מכורה לאכילה, כלומר, באמצעות האוכל אני נמנעת מלהרגיש רגשות מסויימים, או "מזיזה הצידה" תחושות, חוויות או רגשות בתוכי. אוכל הוא סוג של משכך כאבים עבורי (ועבור כל מי שמכור/ה לו). ולכן היה לי מוזר לראות את התכיפות שבה האוכל הופיע באופנים שונים בחלומות שלי.

בשבוע שעבר הבנתי משהו חשוב מאד, אולי מובן מבחוץ, אבל כמו הרבה מסרים שבאים מבפנים – לקח לו הרבה מאד זמן להגיע לתודעה שלי ולגרום לי להבין – אהה! הבנתי שכל האוכל הזה בחלומות שלי הוא סימבול של רעב ומחסור ולא של שפע. האוכל מסמל הזנה, רגשית ורוחנית, וזה בדיוק מה שהבנתי שחסר לי. אני כבר שנים חיה בדיאטה חמורה של חברות נפש, תמיכה והכלה. כמו הרבה מטפלים – אני טובה בלתת ופחות טובה בלבקש ובלדאוג לעצמי, ובראש ובראשונה – בלאפשר לעצמי מבפנים לרצות ולקחת לי את מה שאני צריכה.

נוכחות של חברת נפש, שבאה לבקר לשבוע ימים מחו"ל, אפשרה לי לראות את כל התמונה בבת אחת – האיסור הפנימי לרצות ולהזדקק, החוסר והחסך, הכעס והתסכול כשאני לא מרשה לעצמי מבפנים (ומה זה עושה לי ולסביבתי הקרובה), ומה קורה כשאני מבינה את הכל. ואז, בבת אחת, התבהר הפרט הזה מכל כך הרבה חלומות מהשנים האחרונות. הרעב הגדול שאני חיה בו, ושעכשיו אני רואה אותו בבהירות, ולכן יכולה להתחיל להזין את עצמי ב"אוכל" הנכון. והאוכל הנכון הוא כמובן לא גשמי. זה לא עוגות ולחמים וגבינות, זה קשר והכלה ותמיכה ואהבה. ועם כל הידיעה הברורה – כמו תמיד – יש הבדל בין לדעת בראש לבין להבין את עמוק בגוף ובנשמה. וההבנה הזו משנה ומשחררת מאד.

והפרט השני הוא מחלום שחלמתי היום, וזה יותר ציור פנימי או סקיצה לעבודה בבד, מפרט מחלום. חלמתי שבאתי להחזיר מפות וחוברות שקשורות לאיש שהייתי איתו בקשר בעבר. בחלום אני בגילי הנוכחי, אבל האנשים שלהם אני מחזירה את החומרים הם בגיל צבא, והם לא מבינים איך שמרתי את החומרים האלה כל השנים, וגם אני לא. כשחשבתי על החלום עלה בי המשפט The maps became obsolete, ובעקבותיו עלתה הסקיצה, שתהפוך, אני מקווה, לעבודה בבד.

המפות האלה הן כמובן פנימיות, ומקורן בגיל פנימי צעיר בהרבה ממה שאני היום. כל החלומות שלי בזמן האחרון מורים לי שאני על דרך חדשה, לא ידועה, ושהתמונות והמפות הפנימיות שלי מפעם הן כבר מיושנות ולא מתאימות. וזה מרגש ומבהיל ומרגש ביחד.

והמפות החדשות? הן מתגלות לאט לאט, מעט-מעט, כל פעם אספקט אחר שלהן. אלה המפות שילוו אותי במחצית השניה של חיי.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *