גדילן, חוביזה ואספרגוס בר

את כל אלה אכלנו לארוחת הערב היום. כן, כן.

נסענו היום לטיול – כמו הרבה אנשים, אני מניחה. אבל אנחנו הולכים לטייל עם מחשבה על אוכל בלב, ובעיקר – מה אפשר לקטוף, ללקט ולאכול.

התחלנו בקטנה, בשנה שעברה, בליקוט של אספרגוס בר, וגילינו שאין כמו חביתת בוקר עם קצת אספרגוס כזה. השנה התחלתי להתעניין בתחום יותר, ולקרא, ובעצם ליישם ידע ישן מאד ששימש אנשים באזור ובכל העולם לכל אורך ההיסטוריה, בעצם עד לתחילת המאה ה-20. כיום הרבה אנשים חוזרים ליידע הזה, ומוסיפים לתזונה שלהם את מה שגדל בר, בצורות שונות.

אוכלים את הגבעולים (מקלפים ונזהרים מהקוצים) ואת העלים (טרם ניסינו)

אז מה היה לנו: סלט קטן עם גבעולי גדילן בר, פלפלים, מלפפון ועגבניה, מתובל בשמן זית ומיץ לימון.לגדילן מרקם קריספי וטעם עדין מאד שמזכיר קצת אספרגוס או קולרבי עדין. לסלט הוספנו גם עלי חרצית קצוצים דק. אמנם קראתי שאפשר לאכול אותם, אבל בטעימה הם התגלו כמרירים מידי. לתיבול הם נפלאים.

היה גם תבשיל חוביזה עם המון בצל, ובתיבול רוזמרין מהאדנית. וגם מרק חוביזה, גם הוא עם המון בצל וגם שום, שבנזוגי הכין אתמול. גילינו שחוביזה צריכה בישול סבלני עם המון בצל, ואז היא הופכת למעדן אמיתי.

בתכנון עוד: סרפדים. וגם ללמוד עוד ועוד על הנושא.

קוטפים את הראשים הטריים, רק עד למקום שבו הם נשברים מעצמם

ולמחר בבוקר – המוני ראשים של אספרגוס בר. מרירים, עדינים וטעימים.

העונג שבלאסוף את ארוחת הערב והבוקר במו ידינו לא יתואר. וגם הכלניות, הרקפות, הסביונים, הירוק שממלא את העיניים, העננים והשקט. וגם הכלבים נהנו.

האביב משמח אותי.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *