את העבודה שאני קוראת לה (שם זמני) Multi Raven:


החלטתי לנסות ליצור משהו ממה שיש בבית או ממה שאמצא, יצירה אחת ליום. ציור, בדים, רקמה, חותמות, כרטיסים, קישוטים, תכשיטים – העיקר שיהיה יצירתי. אחד ליום.
אז הנה הראשון:
יש בו מציאות מהרחוב, בובונת מתנה מאורחות מגואטמלה, שרשרת בסגנון מקסיקני שפירקתי וכפתורים וחרוזים ופעמונים מהאוסף שלי, תפורים ורקומים וחרוזים אל שרוך כחול עם קישוט מוכסף.
לבקשת הקהל, תמונה ברורה יותר (אני מקווה):
(התמונה מכאן)
כזאת גדולה, ירוקה (בינתיים), עם קפלים, שיכולה בהינף שרביט להפוך לכרכרה, צמחה אצלי בגינה. כלומר, הגבעולים עלו וטפסו על הגדר (שם יש שמש), עברו לצד השני, ובקצה הגבעול הארוך (מאד) צמחה והבשילה הדלעת. תלויה מעל לחניה של השכנים. באויר. גיליתי אותה שלשום. והיום העברנו אותה אחר כבוד חזרה לתוך הגינה. כי מה, שתיפול ותתפצלח על החניה? או גרוע מזה – תקטף ותיעלם?!
אני עוד לא מאמינה לטרנספורמצית האצבעות השחורות לירוקות שעוברת עלי בשנים האחרונות… תמיד חשבתי שאני הורגת עציצים וצמחים סדרתית, ומסתבר שלא רק שלא רוצחת, אני מטפחת, ונהנית, ומגלה, והכי הכי, כאמור, נהנית לאכול את פרי גני.
ועוד אחת: ג'וד כותבת בבלוג שלה שמסעות בבד צריכים beast, יצור, ללוות אותם ולהתבונן בהם. ואני מסכימה איתה, וחושבת שהם מהחלקים המשמעותיים וה"מדברים" ביותר בעבודות שלה. וגם שלי, אני מקווה. כל תמונה צריכה עכבר קטן בפינה, או חתול, או צפרדע, או לפחות זוג עיניים שיתבונן בה.
הפוסט הזה עלה מתוך קריאה של הבלוג של ג'וד היל. הוא רמז לי על כיוון אפשרי של אינטגרציה של חלקים שונים בתוכי, ואירועים שונים שקורים במשך היום, והימים והשבועות.
את כל אלה אכלנו לארוחת הערב היום. כן, כן.
נסענו היום לטיול – כמו הרבה אנשים, אני מניחה. אבל אנחנו הולכים לטייל עם מחשבה על אוכל בלב, ובעיקר – מה אפשר לקטוף, ללקט ולאכול. להמשיך לקרוא גדילן, חוביזה ואספרגוס בר
לפני כמה חודשים התחלתי לתפור, לרקום וליצור בדים קצת יותר ברצינות. בפוסט הזה תיארתי והפניתי לעבודות של ג'וד היל, שאני עוקבת אחריה ולומדת ממנה. (יש לה קורסים אונליין וכבר קניתי ולמדתי שניים מהם. הם כיפיים ומאד מלמדים ומעוררי השראה). להמשיך לקרוא כמה עבודות והתחלות
כלומר, עוד לא ממש סוף הקיץ. עוד יהיה חם מספיק לקלל, עוד נקבל הרבה אזהרות התייבשות, ועוד נזיע קשות עד שיהיה באמת נעים.
ובכל זאת….
ירדו עלינו כמה טיפות מים הבוקר. מהשמים. ויש עננים שמסתירים פה ושם את השמש. והלילות קרירים, והפיקה נחוצה, ויש אומרים שהחצבים כבר פורחים (עוד לא ראיתי במו עיני), והחסידות כבר התחילו להגיע.
וגם הירגזים. הציוץ המיוחד שלהם מוקדם בבוקר כבר מעיר אותי ומזכיר לי את האביב בשוייץ (שם הם סמני האביב).
והחופש הגדול נגמר, ועוד שנת לימודים מתחילה, בהתרגשות רבה, בהתבגרות מסויימת, בסדר ובתקוות רבות לשנה טובה, מחכימה, קלה, נעימה, מאתגרת, מבגרת, לי ולכולנו.
מה זה עץ בעיר? זו קהילה של שומרי טבע וסביבה ברמות משתנות של קפדנות והקדשה, שמתרכזים סביב תמי צרי ועוד אנשים. האתר שלהם נמצא כאן.
אני מרגישה כבר מזמן כמו ענף פרטי של עץ בעיר, ומנסה כל הזמן לשכלל ולתגבר את האמצעים והדרכים שבהם הבית שלנו שומר על הסביבה.
לפני שנה בערך, גיליתי בשיטוטי ברשת בעקבות העוסקות ברקמה, טקסטיל ואמנות את ג'וד היל, שהפכה לסוג של מורה ומורה רוחנית עבורי, מרחוק. קשה לי לתאר כמה השראה, שאלות, מחשבות ובעיקר השראה וחשק לעשיה הבלוג שלה על סעיפיו, קישוריו והתמונות שבו נתנו לי בשנה האחרונה.
אז לא אכביר במלים, ורק אפנה ואפנה ואפנה.