אני אמביולנטית.
אוהבת את השקט, פנימית וחיצונית. אם יש שקט פנימי, לא תמיד יש.
אוהבת את הריחוק מאחרים, את הכיוון המופנם, את הרשות לא להצטרך כלום.
מחשבות יומיות: חופשה
זמנה של החופשה המשפחתית הגיע. כמה תיכנונים, כמה פנטזיות, כמה ציפיות ומחשבות אנחנו משליכים על הימים האלה…
ואז יש את המציאות. ובמציאות, אני עסוקה בלהיות בת מטפלת ואמא מטפלת ומטפלת כמקצוע (לא באינטנסיביות כרגע, גם זו לטובה). אה, ואיך שכחתי, אמא ומטפלת לכלבה חתול וחתול בחצר. עוד צרכים, מישהו?
ואיך לזכור אותי? ואיך לא להתאכזב אם הכל מתחיל with a bang? ואיך לזכור שהתחלה מצ'וקמקת לא מעידה על ההמשך, שיכול להיות נפלא או נורא בפני עצמו? ומה לעשות שבדיוק השבוע התחילו בבנין שמולנו (20 מטר קו אוירי וקולני) שיפוץ מאסיבי? ואיך לזכור שהחיים הם מה שאני עושה מהם בכל רגע נתון, רעש או לא רעש, כעס ועצבנות ואכזבה או שמחה וסבלנות וחמלה.
עבודת היומיום: לזכור לנשום, לזכור סבלנות, חמלה ואהבה, לזכור אותי. לזכור שמה שקורה הוא לגמרי בסדר, גם אם הוא לא תענוג גדול ברגע זה.
נו, ומה חדש? 😉
פרט מחלום
בעצם שניים:
הראשון הוא תמונות של אוכל: מקררי עוגות, סעודות עשירות, חנויות אוכל של נקניקים וגבינות ולחמים מיוחדים, שולחנות פיקניק עמוסים, בכולם חוזר אוכל. שפע והמון ממנו.