איך נהינו ענף פרטי (וסודי) של עץ בעיר

מה זה עץ בעיר? זו קהילה של שומרי טבע וסביבה ברמות משתנות של קפדנות והקדשה, שמתרכזים סביב תמי צרי ועוד אנשים. האתר שלהם נמצא כאן.

אני מרגישה כבר מזמן כמו ענף פרטי של עץ בעיר, ומנסה כל הזמן לשכלל ולתגבר את האמצעים והדרכים שבהם הבית שלנו שומר על הסביבה.

קודם כל בתזונה שלנו. עברנו להיות צמחונים של רוב השבוע (או לחליפין קרניבורים של סופשבוע ואירועים מיוחדים), ואנחנו מנסים כל הזמן למצוא דרכים להפחית את צריכת הבשר שלנו. וגם את צריכת המעובדים שלנו. ותודו שזה קשה. (הודינו). גם לנו, אבל בעיקר לצאצאית. בלי מילקי, צ'יטוס, צ'יפס, קולה, ממתקים וגלידות – איזה טעם יש לחיים? אז"ש. (אז זהו, שיש). קרטיבים מפירות קפואים. מעט מהדברים האחרים. בייגלה אורגניים? מחיטה מלאה? מנסים. ובעיקר – ממעיטים אך לא מתנזרים.

מנסים לחשוב על צריכת החשמל והדלק שלנו. משתמשים במאווררים בעיקר. מכבים הכל בלילה, לא משאירם בסטנד-ביי. נוסעים בתחבורה ציבורית והולכים (ברגל לעבודה – אחד מאיתנו). חושבים פעמיים מה עדיף, לכיס, לאנרגיות ולסביבה.

עושים קומפוסט! בפינה נסתרת, בחלק האחורי של גינת הבית המשותף (12 דירות, הרוב בהשכרה). מגלים רק ליודעי ח"ן (כמה שכנים נחמדים ומודעים). משתמשים בקומפוסט לגינה (בלי דשא) ומגלים שהוא מגדל לנו הפתעות עגבניה, פלפל וחמניות בכל פינה.

ממחזרים כל מה שרק אפשר, כולל כבלים ומכשירים אלקטרוניים (שאנחנו מוסרים פעם בשנה ב"יום המעשים הטובים" ברחבה ליד העיריה, לעמותה של אנשים עם מוגבלויות שממחזרת אותם), כולל בגדים וחפצים (מוסרים באתר אגורה) ומשתדלים לא לקנות חדש אם אפשר.

בכל החלטה לוקחת בחשבון מה יותר ידידותי לסביבה (לקנות משהו מיובא מסין? יש תחליף? צריך אותו באמת או שזו גחמה? אפשר משומש? אפשר בלי?) מבחינת אנרגיה, שינוע, חיסכון בכסף, תנאי עבודה, פרנסה לעסקים קטנים, תמיכה בתוצרת ישראל (ולא השטחים) וכיו"ב.

מים בששון! על רצפת המקלחת מונחת גיגית גדולה מהשוק. עומדים בתוכה ומתקלחים. לתוך הגיגית זורמים מי המקלחת. לידה עומדים שני דליים גדולים ואחד קטן (כשפני המים יורדים). מתקלחים – ממלאים דלי – מדיחים אסלה בדלי (או שניים אם צריך) – חוסכים הדחה במים טובים לשתיה. יופי? על הדרך מקטינים את חשבון המים גם.

בכיור מונחת קערה (או סיר או קופסת פלסטיק) מלוכלים שצריכים הדחה. לא ממלאים במים מהברז. מניחים להם. בשטיפת הידיים/הפירות/המזלג הבא הם כבר יתמלאו מלבד. את מי השטיפה של פירות/ירקות/בקבוקים אוספת בקערה ושולחת למיכל גדול שמתוכו משקה את העציצים.

למי אני כותבת את הפוסט הזה? אולי לאנשים שעוד לא משוכנעים שאפשא להתחיל לשמור על הסביבה ולהתיידד איתה באמצעים מאד פשוטים ויומיומיים, כאן במטבח ובאמבטיה. אולי לציניקנים שלא מאמינים שאפשר לעשות משהו בעניין עתידנו הלא ברור. ושאולי לא צריך בכלל כי "חיים רק פעם אחת, ובאנו ליהנות" אולי בשביל המצפון שלי (שטוען תמיד שאני עושה מעט מידי, מאוחר מידי, ולא מספיק בקפדנות). אולי בשביל להשוויץ (בפני עצמי) שאני "טובה". אולי כי אני לא משוכנעת שזה מספיק?

עוד אפשרות בשבילי זה להתייחס לכל זה כאל סוג של מדיטציה ו- loving-kindness יומיומי לסביבה. איזשהו אופן שבו אפשר לעשות את הדברים בחמלה ובמודעות ולהשתמש בזה כסוג של תרגול. לחשוב לפני שאני עושה משהו. לתרגל יציאה מהאוטומט. לזכור את עצמי, את הגוף, את המזון ואת האדמה שהוא בא ממנה. לזכור את רשת הקשרים בין כל הדברים. עוד סוג של עבודה פנימית.

 

2 תגובות בנושא “איך נהינו ענף פרטי (וסודי) של עץ בעיר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *