יצירתי יומי (5)

בגלל שהיום אין לי מצב רוח, אולי כי אני די לבד (עכשיו כבר לא), אולי כי בנזוגי רחוק, ואלי בגלל כלמיני אחרים שלא ממש אפשר לשים עליהם את אצבע, עשיתי רק את זה:

דודל מהיר עם חומרים ממוחזרים. סקיצה בעצם, אבל גם תמונה עצובה קצת (בעיני).

 

והקשבתי לראיון הזה, עם אישה שחוותה קרבה למוות וחזרה ממנו, ואהבתי מאד. וראיתי איך השראה בבוקר לא תמיד ממשיכה גם אחר הצהריים ובערב, ואז מה? פשוט זה. להתבונן בעצבות, בעייפות, במרחק הפנימי. להיות עדה ולא להתנגד. הכי פשוט. הכי קשה (לפעמים).

יצירתי יומיומי (4)

מילה על חלומות, זכרון ויצירתיות.

מצאתי שהרבה פעמים הרעיונות והיצירתיות באים אלי על הגבול בין ערות לשינה, בין אם אני בדרך פנימה, או החוצה. לפנות בוקר זה זמן טוב לחלום וליצור את היצירתי היומיומי הבא. אז הבוקר חזר אלי רעיון שקבלתי מחברתי היצירתית ביותר נילי יוחאי, שהיא צורפת ואמנית נהדרת. תוך כדי שינה/ערות חשבתי גם על הפרטים הטכניים (חלום זה מקום מאד גמיש), ואז קמתי לעמל יומי (נו טוב, מכון כושר וספר טוב – גם זה עמל, לא?). כשחשבתי להתיישב לשולחן העבודה התברר לי שהכל נמחק מהזכרון. מזל שזכרתי שהיה רעיון! כאן באו לעזרי טכניקות לזכירת חלומות שאני מלמדת את כל מי שרוצה לזכור חלומות: לשבת בלי לזוז, לעצום עיניים ולנסות להזכר בזמן הנשיפה. שוב ושוב, בכל נשיפה עלה עוד פרט, עד שהזכרון כולו חזר.

והנה התוצאה:

 

חומרים: עיגול גזור ממגנט מסחרי, בד בסיס אסופי מהרחוב, ירח רקום מסדין ישן.

ועוד תמונה, בשכנות טובה:

 

חג שמייח!

יצירתי יומיומי (3)

אז יופי, בינתיים אני עומדת בהבטחה לעצמי. אולי פספתי כמה ימים, אז החודש הזה יארך אולי חודשיים. מה זה חשוב…

והיצירתיות שמחה להתנהג כמו שריר ביוגה – מותחים "רך ועדין" כמאמר אורי המורה, ולאט לאט אפשר להתכופף עוד, כלומר, ליצור משהו חדש ממה שיש…

אז היצירתי של היום זה כרטיס ברכה ארוך ומורכב לשנה החדשה/סתיו:

צד א' מורכב מגלויה שאספתי איפשהו (שוויץ, יש להניח), שאליה קשור כרטיס שהוא חלק מברכת שנה טובה מתחכמת, שהדפסתי וציירתי וכתבתי עליו. הדגים הם חותמות שיצרתי ממחקים, והכיתוב שלי הוא המילה dreaming  (קשה לקרא)

וצד ב':

מורכב אף הוא מגלויה ממוחזרת בחלק העליון – תמונה של טקס תה סתוי , שרקמתי עליה חוטים וחרוזים ו"קיטששתי" אותה קצת. אליה קשור החלק הפנימי של כרטיס הברכה, שכתוב עליו "שיפה ושונה תהא השנה  אשר מתחילה היום", עם מזרה של עלי סתיו, וכרטיס שעליו תמונה של פסל מימי הביניים, שבו נראות ידיים נושאות אלומת חיטים (?)

מורכב. מכיל ניגודים. קיטש ויופי, עצב ושמחה, התחלה וסוף, סתיו והתחלות. כמו החיים.

העונה הכי אהובה עלי, סתיו.

 

ובונוס, משנה שעברה. ספר הסתיו. (סליחה על גודל (קוטן) התמונות. יש פה עוד מה ללמוד…)

 

 

 

 

יצירתי יומיומי (2)

והיום, גם בהשראת ארבל, אבל גם שלי – משהו שימושי לגמרי, שמשלב שימוש מחדש  בפריט "השתמש וזרוק" – התגיות החדפעמיות שמחלקים היום בכנסים ובכל מקום, עם פיסות בד וינטאג' (שזו מילה אחרת לישן, לא? :-)), והכל מחובר יחד עם כמה טכניקות רקמה ותפירה.

התוצאה: מתלים חדשים למגבות מטבח ישנות. ונופלות.

קטן, יצירתי ושמושי.

 

מתלים למגבות מתוויות שם משומשות ובדים

אה, ועוד פרט – החלק הצבעוני הוא ה"גב" של הקליפ שנצבע בטושים למשטחים שונים וקושט.

בהשראת "תכשיטי היומיום" של ארבל

פה

החלטתי לנסות ליצור משהו ממה שיש בבית או ממה שאמצא, יצירה אחת ליום. ציור, בדים, רקמה, חותמות, כרטיסים, קישוטים, תכשיטים – העיקר שיהיה יצירתי. אחד ליום.

אז הנה הראשון:

צמיד עם תליונים ממה שמצאתי בקופסאות

 

יש בו מציאות מהרחוב, בובונת מתנה מאורחות מגואטמלה, שרשרת בסגנון מקסיקני שפירקתי וכפתורים וחרוזים ופעמונים מהאוסף שלי, תפורים ורקומים וחרוזים אל שרוך כחול עם קישוט מוכסף.

 

לבקשת הקהל, תמונה ברורה יותר (אני מקווה):

 

צמיד עם אמולטים שונים

 

 

 

 

"הכל זורם" ניוזלטר פסיכולוגיה תהליכית, ספטמבר 2013

שלום לכולם,                                                                        תמונה מוטבעת 1
יולי ואוגוסט חלפו הלכו להם, ואי אפשר שלא להבחין בסימני הסתיו. החצבים, העננים, הירגזים, החסידות והשקנאים שנחתו בחולה, ונשירת הסתיו של החתולים והכלבים….

מחשבות יומיות: חופשה

זמנה של החופשה המשפחתית הגיע. כמה תיכנונים, כמה פנטזיות, כמה ציפיות ומחשבות אנחנו משליכים על הימים האלה…

ואז יש את המציאות. ובמציאות, אני עסוקה בלהיות בת מטפלת ואמא מטפלת ומטפלת כמקצוע (לא באינטנסיביות כרגע, גם זו לטובה). אה, ואיך שכחתי, אמא ומטפלת לכלבה חתול וחתול בחצר. עוד צרכים, מישהו?

ואיך לזכור אותי? ואיך לא להתאכזב אם הכל מתחיל with a bang? ואיך לזכור שהתחלה מצ'וקמקת לא מעידה על ההמשך, שיכול להיות נפלא או נורא בפני עצמו? ומה לעשות שבדיוק השבוע התחילו בבנין שמולנו (20 מטר קו אוירי וקולני) שיפוץ מאסיבי? ואיך לזכור שהחיים הם מה שאני עושה מהם בכל רגע נתון, רעש או לא רעש, כעס ועצבנות ואכזבה או שמחה  וסבלנות וחמלה.

עבודת היומיום: לזכור לנשום, לזכור סבלנות, חמלה ואהבה, לזכור אותי. לזכור שמה שקורה הוא לגמרי בסדר, גם אם הוא לא תענוג גדול ברגע זה.

נו, ומה חדש? 😉

 

מחשבות יומיות: אחרי הרבה זמן

שלא כתבתי כלום. כי היה בית-חולים, וניתוח, ואחריות ודאגה ופחד. והחלמה מהירה ומפתיעה.

אז הנה אני חושבת שוב.

על השלשלת של אמא – בת – נכדה. (בספר של גיל חובב קוראים לנכדה הבת-ביתה וזה יפה בפני עצמו). על להיות הבת שבאמצע. האחראית והמחוברת והמחזיקה והדואגת. והפוחדת לאבד, מכל הכיוונים. ואיך איך איך לא לאבד את עצמי.

תועפות של בקורת עצמית עלו בזמן הזה. המון לחץ מביא איתו חזרה אוטומטים של הרגלים ותגובות. אבל אנחנו בענין של לזכור את עצמנו ולא ללכת לאיבוד באוטומטים. אז נשימות. וחמלה. ותזכורות לעצמי להניח, לשחרר. וסליחה לעצמי כשלא יכולה. ולהנמיך ציפיות מהגמדים שדואגים לבית (אני) ולחיות (אני ושותפי) ולכל שאר הדברים.

ותוך כדי להתענג על שעה חטופה בגינה, בבהייה בעץ המלבלב ובדלעת הגדלה לנו על הגדר (היא גדלה המון מאז שחשבתי עליה פה). על כמה תפרים בעבודה. על רגעים של שקט. כי בעצם אין שומדבר אחר באמת.

מחשבות יומיות: המעלית הגדולה

לפעמים כל מה שאנחנו צריכים כדי להתמודד בא מבפנים.

המעלית הגדולה היא תמונה שנולדה מתוך חלום. חלמתי אותו לפני כמה ימים ועבדתי עליו עם חברים וכשעבדתי היא באה אלי, ואני נעשיתי היא ועפתי מעלה ובתוכי היה מקום לכולם ולהכל.

משהו בתוכי אמר לי – יש בך כל מה שצריך כדי להכיל את כל מה שקורה. תנוחי. יש מקום לה-כל.ו וגם שלח לי דימוי שאפשר לי לחוש בגוף את המעלית הזו, ואת הגודל האינסופי שלה. קשה מאד לתאר במילים חויות כאלה, בדיוק בגלל זה אנחנו זקוקים לאמנות, לשירה. אבל החוויה של זה היא משמעותית מאד, מגדלת מאד. מרחיבה.

למעלית הגדולה יש כנפיים, והיא עפה. עם כולם בפנים.

(לא מצאתי את האיור הנכון לדימוי הזה. כנראה שרק אני יכולה לצייר או ליצור אותו. אחר-כך)