בעצם שניים:
הראשון הוא תמונות של אוכל: מקררי עוגות, סעודות עשירות, חנויות אוכל של נקניקים וגבינות ולחמים מיוחדים, שולחנות פיקניק עמוסים, בכולם חוזר אוכל. שפע והמון ממנו.
מה אני קוראת עכשיו
ולמה זה חשוב לי?
בשבת שעברה עברתי ליד המדף והיד הושטה כמו מאליה ולקחה את הספר של מריון וודמן (Marion Woodman) – "לעזוב את בית אבי"(Leaving my Father's House). לא ידעתי למה לקחתי את הספר עד שהתחלתי לקרא אותו ולזכור על מה הוא, ובעיקר לאיזה תהליכים פנימיים שלי הוא מתחבר.
What if…
What if….
זו קטגוריה שלמה של שאלות ופוסטים בבלוג של מורתי (אחת מהם) ג'וד היל. היא עושה את העבודה הפנימית והרוחנית שלה באמצעות תפירה, רקמה ועבודה בבד, אז השאלות הללו הן חלק מהעבודה.
יצורים חיים, שיר של אן פורטר
Living Things
by Anne Porter
Our poems
Are like the wart-hogs
In the zoo
It's hard to say
Why there should be such creatures
But once our life gets into them
As sometimes happens
Our poems
Turn into living things
And there's no arguing
With living things
They are
The way they are
Our poems
May be rough
Or delicate
Little
Or great
But always
They have inside them
A confluence of cries
And secret languages
And always
They are improvident
And free
They keep
A kind of Sabbath
"Living Things" by Anne Porter, from An Altogether Different Language. © Zoland Books, 1994.
מידי פעם אני שומעת את הפינה the writer's almanac שקורא השחקן גאריסון קיילור, כאן
השיר מתוכו. בפינה של ה- 29.9.2011 (יש ארכיב של הפינות המוקלטות באתר).
אהבתי במיוחד את הדימוי של שיר ליצור מוזר, לא יפה במיוחד (חזיר יבלות), שהוא מה שהוא. זה מתקשר לפוסט הקודם שכתבתי היום (כל פעם מחדש) כי אני, כל פעם מחדש, מרגישה כמו חזיר היבלות הזה, צריכה ללמוד וללמד את עצמי שאני מה שאני והכל בסדר, כמות שהוא, יבלות והכל.
כל פעם מחדש
יש דברים, בעיקר פנימיים, שאני נתקלת בהם (כמו בקיר? כזה – בום!! מה זה?! אה, זה אתה…) שוב ושוב ושוב. לא חשוב כמה עבודה פנימית, טכניקות זכרון ומודעות או מדיטציה עשיתי עליהם.
כל פעם מחדש.
לבד. אני צריכה יותר לבד ממה שהחלק האימהי/מיינסטרים/חברתי שלי חושב שאני צריכה לרצות. אז כל פעם מחדש, אחרי יום או יומיים מרוכזים של משפחה, אני קמה בבוקר במצב-רוח מוזר, שלוקח לי זמן (ועל זה עוד בהמשך) להבין שפירושו – את צריכה להיות היום לבד. שילחי את כולם לדרכם ותשארי בבית. וכשהמסקנה הזו מצליחה סוף סוף לעבור את כל המחסומים והספים בדרך ולהגיע למודעות שלי – פתאום יש התבהרות, קלילות והבנה.
עוד מילים על סתיו, בשוויץ וכאן
חזרתי ביום רביעי לפנות בוקר משוייץ. גם שם סתיו, ובשבועיים שהייתי שם הצבעים התחלפו, עלים האדימו, הצהיבו, נשרו והתגלגלו על המדרכות. העצים עמוסים תפוחים, אגוזי מלך ואגוזי לוז, ועוד מין שאני לא יודעת אם יש לו שם בעברית. השנה היבול היה גדול כל-כך, שענפי עצי התפוחים כרעו ונשברו תחת משקל הפירות.
הבקרים היו קרים, אתמול היה ערפל חלבי סמיך, ואחר-הצהריים חם כדי גופיה וסנדלים. המון דלעות מגדלים וצורות שונים, המון פטריות טריות – מסימני הסתיו בשוויץ. להמשיך לקרוא עוד מילים על סתיו, בשוויץ וכאן